עוני הוא אולי אחד הנושאים עם הקונצנזוס הכי רחב שיש בחברה, זאת בעיה שכולנו היינו שמחים לפתור ועדיין אם נפתח עיתון לקראת החגים נגלה שמספר העניים גדל והמצב נהיה רק יותר קשה. הדרך שבה אנחנו מודדים עוני משפיעה מאוד על איפה אנחנו משקיעים את המשאבים שלנו ולמי אנחנו עוזרים והמצב כיום בישראל הוא שאנחנו משקיעים משאבי ענק במקומות לא נכונים בגלל מדדים לא מדויקים והרבה פעמים עוזרים למי שלא צריך את העזרה שלנו ומזניחים את מי שכן זקוק לה.
למה בכלל לטפל בעוני?
אם להביט בצורה קרה וחסרת אמפתיה על עוני נשאלת השאלה למה בכלל לטפל בבעיה? רובינו מבינים למה מוסרית לא היינו רוצים שיהיו עניים אבל מבחינה כלכלית התשובה יכולה להיות פחות ברורה. התשובה הקצרה היא שכשאדם נמצא במצב של עוני חמור הוא נכנס למעגל שבו כל האנרגיה והזמן שאותם הוא משקיע הולכים להישרדות בסיסית כמו ניסיונות להשיג מים, מזון וגג מעל הראש בלי שום אפשרות לקחת סיכונים במחיר נמוך שיאפשרו לו להתקדם בחיים. הסיכונים האלה יכולים להיות השקעה של זמן בללמוד מקצוע או השקעה בעסק מאוד קטן כמו דוכן אוכל רחוב.
כשאנשים מנסים לשרוד הם יהיו מוכנים לקחת צעדים קיצוניים שכוללים פגיעה באחרים על מנת שלא למות מרעב, צעדים שפוגעים גם באנשים הלא עניים בחברה. בחברה עם אחוז עניים גדול, חוסר הוודאות וחוסר הביטחון של האזרחים לא יאפשר להם לבנות פרויקטים ארוכי טווח בעלי סיכון גבוה מאחר שהם עסוקים בצרכים הכי בסיסיים שלהם. המכונית האוטונומית, נחיתה על מאדים או התרופה לסרטן לא יכולים להגיע בחברה שבה אנשים משקיעים את כל זמנם בהישרדות.
אז איך מודדים עוני?
כדי שנוכל לעזור למי שצריך את העזרה שלנו חשוב שנדע לזהות מי הם העניים בחברה ובשביל זה קיימות שתי קטגוריות מדידה מקובלות, מדדי עוני מוחלטים ומדדי עוני יחסיים. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות ואף אחת לא מושלמת.
מדדי עוני מוחלטים
מדד עוני מוחלט מתבסס על סל בסיסי שכולל כמות קלוריות מסוימת ליום, גישה למים, גג מעל הראש, תוחלת חיים ועוד פרמטרים מאוד מאוד בסיסיים שלפי המדד כל אדם צריך לקבל כדי שהוא יוכל לנהל אורך חיים לא הישרדותי וכזה שממנו הוא יכול להתפתח. ברגע שהחלטנו מהו סל המוצרים הכי בסיסי שנחוץ לכל אדם נוכל להשוות עוני בין מדינות בעולם ולהתמקד במקומות שהכי זקוקים לעזרה שלנו.
דוגמה למדד עוני אבסולוטי הוא מדד העוני הקיצוני של הבנק העולמי. מאחר שקשה לבנות סל מוצרים אחיד שיתאים לצרכים של כל אדם על כדור הארץ משתמשים בסכום כסף כמדד להכנסה המינימלית הנחוצה כדי לשרוד. על פי הבנק העולמי אדם שמרוויח מתחת ל1.25 דולר ליום לפי מחירי שנת 2005 נמצא בעוני קיצוני. המטרה של הבנק העולמי היא לסיים את העוני הקיצוני בעולם עד 2030, ולפי המדדים של 25 השנה האחרונות אנחנו מצליחים בזה בצורה מדהימה. שנת 2016 רשמה שיא חיובי חדש בכמות נמוכה של אנשים עניים בעולם.
אחרי שהבנו את המדד האבסולוטי אנחנו יכולים לשמוח שבישראל אין אף לא עני אחד שסובל מעוני קיצוני, אבל מהר מאוד נשאל את עצמנו איך זה שכל הזמן מדברים על רמות העוני הגבוהות בישראל וכנראה שנסכים שלאדם שמרוויח 3 דולר ליום יהיה קשה לשרוד בישראל למרות שהוא לא עני קיצוני. בשביל זה המציאו את מדד העוני היחסי שבוחן את רמות ההכנסה הכי נמוכות בחברה אל מול רמות ההכנסה הכי גבוהות בחברה.
מדדי עוני יחסיים
על פי מדד העוני היחסי בישראל (מדד האי שוויון), אדם נחשב לעני אם הוא מרוויח פחות מחצי המשכורת החציונית במשק. היתרון של המדד הוא בזה שהסטנדרט הבסיסי יותר גבוה ממדד העוני האבסולוטי ויכול לכלול גם צרכים פחות בסיסיים כמו בעלות על מחשב וחיבור לאינטרנט שעבור רבים יחשבו ככלים בסיסיים למציאת מקום עבודה או כלים להקמת עסק פרטי.
הבעיה במדד העוני היחסי הוא שאי אפשר להשוות אותו בין מדינות. לפי המדד, העניים בישראל לא יהיו באותו מצב ועם אותם צרכים כמו העניים בסומליה. בנוסף במדינה מפותחת שיש בה בעלי עסקים מצליחים ועשירים שהצליחו בחיים המדד יכלול מתחת לקו העוני אוכלוסיות שהן לא באמת עניות, אוכלוסיות שצורת החיים שלהם היא פשוט יותר מצומצמת מבחירה.
בחירה בצמצום
דוגמאות לזה אפשר למצוא בקהילה החרדית שלא מבקשת לטוס לחו"ל פעמיים בשנה, לא דורשת חיבור אינטרנט מהיר ומסתפקת במותגי מזון ולבוש פשוטים ולא ידועים. שילוב של מחירים זולים ועזרה מקהילה חזקה בעלת ארגוני צדקה מורידה משמעותית את הוצאות משקי הבית. ההוצאות של חרדי הרבה יותר נמוכות משל חילוני תל אביבי.
עוד דוגמה ניתן למצוא בסיפור של יוצרת הבלוג הסולידית, אישה שצמצמה את ההוצאות שלה למינימום על מנת לצאת משוק העבודה ולהרוויח זמן פנוי שמביא לה יותר ערך מכסף. את התרגיל הזה היא עושה בזכות חיסכון כספי גדול שמושקע בשוק ההון ושהיא חיה מהרווחים ממנו. מדובר באישה שיש לה מיליונים בבנק אבל מכניסה סכום כסף שנמוך מקו העוני כל חודש. על פי כל מדד יחסי היא עניה אבל אם תשאלו אותה היא יותר עשירה מכולנו.
כל עוד יש עשירים יהיו עניים
מדד עוני יחסי תמיד יכלול עניים כל עוד יש עשירים. עניים יהיו גם כאלה שמרוצים ממצבם בחיים ולא רוצים לעשות דבר כדי לשנות את חייהם. על פי מדד עוני יחסי מצב שבו אין עניים בכלל יקרה רק אם כולם ירוויחו את אותה משכורת וזה בדרך כלל קורה במדינות קומוניסטיות שבהם רבים מאוד עניים באופן מוחלט. אוזבקיסטן היא מדינה שוויונית במדד יחסי אך כמעט 66% מהתושבים היו מתחת לקו העוני המוחלט בשנת 2003.
מעבר לחוסר הצדק שנוצר מקטלוג אזרחים לא עניים בתור עניים, הולכים לאיבוד המון אנשים שבאמת זקוקים לעזרה ולא מצליחים להתקיים. מדד העוני היחסי גורם לנו לאבד פוקוס ותורם בעיקר לפוליטיקאים וכלי תקשורת שמעוניינים לפרסם כותרות בומבסטיות שיגרמו לכולנו להרגיש עצב וחמלה כלפי מצב שמוצג לנו לא טוב.
אז איך נכון למדוד עוני?
אולי דרך יותר טובה היא שילוב בין שתי השיטות, אין טעם להשוות בין אנשים עשירים לבין שאר האוכלוסייה כי העובדה שמישהו הוא עשיר לא מפריעה לאף אחד. זה שביל גייטס מרוויח הרבה יותר ממני לא פוגעת בי, אני לא חושב שיש צורך להפוך את ביל גייטס ליותר עני על מנת שאני אחיה יותר טוב. ליתר דיוק, סיכוי סביר שאם נעשה את זה, אז נגרום לאותו מצב כמו בוונצואלה, נפגע בכל הכלכלה וכנראה נעלה את מספר העניים האמיתי.
כדי למדוד עוני בצורה נכונה אנחנו צריכים לקבוע מה הם הדברים הבסיסיים הנחוצים לאדם בישראל על מנת לא להיות במעגל הישרדות. מה הם הדברים המינימליים הנחוצים כדי שאדם יוכל להתקדם, לשפר את חייו ולקחת כמה סיכונים בדרך שיאפשרו לו לתרום לכולנו. הסכום הזה יהיה נמוך יותר מהסכום שקובע המדד היחסי אבל משמעותית יותר גבוה מ1.25 דולר במדד העוני הקיצוני. המדידה הזאת תאפשר לנו להתמקד באנשים שבאמת זקוקים לעזרה שלנו.
גם בשיטה הזאת הבעיה הכי גדולה היא לקבוע מה הרף המתאים לכולם וזה בעצם האתגר הכי קשה במדיניות אחת למיליוני אנשים.
יש לכם שאלות? יודעים דרכים יותר טובות לזהות עוני? מצאתם את הפיתרון האופטימלי לבעיית העוני?
תשאירו תגובות ושאלות ואנסה לענות
אהלן טום.
האם אתה חושב שאפשר לבנות מודל מדידת עוני ע"פ תתי קטגוריות(כללי,חרדים,ערבים, וכו) ואז למצרף אותו ע"מ לדייק\להקטין את פערי המדידה בין מדד העוני היחסי ומדד העוני המוחלט.
כמובן שזה דורש השקעה לפילוח האוכל' אבל האם אתה חושב שאפשר ליצור סוג של מנגנון כזה?
זאת שאלה מעניינת שכבר מעלה שאלות לגבי מי נחשב עני ובאיזה שלב אנחנו מעוניינים לעזור לאדם להשיג את המינימום הדרוש לרמת חיים מסוימת.
לדעתי טיפול בעוני צריך להתמקד בדברים הבסיסיים ביותר שיאפשרו לאדם להישאר בטוח, שבע ולתת לו מספיק כדי שיוכל למצוא עבודה, גם אם זאת לא עבודה שהוא אוהב, ולדאוג לעצמו בעצמו.
במצב כזה מספיק לקבוע מדד עוני אבסולוטי שלא אמור להיות שונה בהרבה בין אוכלוסיה אחת לאחרת. הרי במצב כזה לא משנה לנו אם אדם הפסיק להיות עני כי המחירים בסופר שלו זולים יותר, כי הקהילה עוזרת לו או כי הוא חי מקרן השקעות והחליט לחיות בצמצום אבל להרוויח זמן.
כל עוד האדם מצליח לשים את היד על הדברים הבסיסיים שקבענו אז מבחינתנו יש לו מספיק כלים להסתדר בחיים ומשם עליו לקחת אחריות על חייו
תודה טום על התשובה.
כשאתה רושם לעזור, אתה מתכוון שהמדינה אמורה לעזור או שהקהילה באופן וולונטרי תתמוך?
אידאלית הייתי שמח לראות עולם בו אנחנו עוזרים אחד לשני בלי צורך בתיווך ממשלתי, שהרבה פעמים מאוד לא יעיל, אבל מבחינתי עזרה צריכה להיות הפתרון היעיל שיעזור לכמה שיותר אנשים במינימום נזק לשאר ומדובר במשימה לא פשוטה לאזן בין שתי הדרישות האלה. לכן אם הממשלה תעשה את זה יותר טוב תוך כדי שימוש יעיל בכספי מיסים אז אין בעיה שזאת תהיה הדרך.
מבחינתי עזרה יעילה היא קודם כל לתת לאנשים כלים לדאוג לעצמם בלי תלות ארוכה בתמיכה מהקהילה או מהממשלה, משהו שהיום אנחנו לא עושים בצורה טובה בכלל.
תודה רבה.
למה כל כך מסובך לקבוע עוד מדדים אבסולוטיים שהם לא מדד העוני הקיצוני?
בסוף אפשר פשוט לשים בדלת עוני אבסולוטית ולראות את פילוג האוכלוסיה במדרגות שונות.
כמובן שחשוב לדאוג לכך שהמדרגות יהיו קשורות למציאות וזה קצת קשה, ושלא יוציאו אותם מהקשר, אבל כרגע בעיקר מרגיש לי שחסר לי מידע בסיסי לגבי העוני בעולם ובישראל בגלל שמדד העוני הקיצוני באמת מדבר על הכנסה נמוכה מאוד.
מספיק לשים עוד כמה מדרגות על סקלה לוגריתמית ונוכל לקבל תמונה מלאה יותר לדעתי.
מה דעתך? בכללי האם יש כיוון כזה מבחינת מדידות עוני בעולם?
אני באמת לא יודע למה אין התייחסות טובה לעניין. אני לא מכיר מדדים שבוחנים את הנושא במדינות מפותחות ואני רק יודע שהיה ניסיון לחשב מדד עוני אבסולוטי בעשור הקודם בישראל אבל לא יצא מזה הרבה.
לדעתי הרבה מהעניין קשור לעובדה שקשה להגיע לקונצנזוס רחב של מה נחשב נחוץ ובסיסי לחיים ולכן מעדיפים לפנות למדד יחסי.
אלטרנטיבה יכולה להיות קביעת סכום כסף מינימלי אבסולוטי, שיותאם לפי מדד מחירים, שכל אדם זקוק לו כדי לזכות לרמת חיים בסיסית ביותר אבל למדוד את סכום הכסף לא לפי הכנסה אלא לפי הוצאה ככה שגם אם יש אדם עשיר עם הרבה חסכונות שלא יוצא לעבוד נוכל לדעת שהוא לא עני. הבעיה בשיטה היא איך משיגים את הנתונים.
בשורה בשלישית המילה החמישית הפכה ל״בדלת״ במקום ״סקלת״ (אוטוקורקט מציק)
הכוונה הייתה לסקלת עוני אבסולוטית