לפני שבועיים הועדה לענייני ביקורת המדינה התכנסה כדי לדון בדוח מבקר במדינה בנושא מינוי חברי הדירקטוריון בחברות הממשלתיות. מדובר בדיון שהעלה נקודות חשובות בנוגע לצורה שבה הממשלה ממנה את נציגי הציבור השונים בתוך החברות הממשלתיות והעלה התייחסות חשובה לדרך שבה הדברים נעשו בעבר, לרפורמה הגדולה שבוצעה בתהליך ולאיזון שנוצר בין הפוליטיקאים לבין הפקידים שיכול לדרוש חשיבה מחדש.
כמו שהסביר זאת מבקר המדינה: "חברי הדירקטוריון אינם ממונים על ניהולה השוטף של החברה אלא עוסקים בהתוויית מדיניות החברה ובפיקוח על פעילותו של המנכ"ל. החוק מייחד לדירקטוריון תפקידים מרכזיים ומהותיים, לרבות קביעת המדיניות הכללית של החברה ופעילותה הפיננסית; קביעת תקציבה השנתי והשימוש במקורות העומדים לרשותה; קביעת תקן עובדי החברה ושכרם; ומעקב רציף אחר הגשמת מדיניות החברה, יישום תוכניותיה וניצול תקציביה". כמו שניתן להבין מדובר באנשים שמחזיקים בהשפעה מהותית על התנהלות החברות הממשלתיות ולכן קיימת חשיבות גדולה לזהות החברים וליכולת שלהם לקבל החלטות שיפעלו בהתאם לאינטרס הציבורי.
עד לרפורמה שבוצעה בשנת 2013 תהליך בחירת חברי הדירקטוריון היה בעייתי בלשון המעטה. במקרים רבים השרים השונים בחרו את החברים על בסיס קרבה פוליטית ובלי קשר לכישורים מתאימים להבנת האתגרים בניהול חברה ממשלתית גדולה. בדוח מבקר המדינה בשנת 1985, בזמן משבר כלכלי, 61 אחוזים מחברי הדירקטוריון היו חברי מרכז של מפלגות הקואליציה, ברובם של המערך ושל הליכוד. בשנת 1998 המספרים פחתו אבל עדיין היה מדובר בשליש מחברי הדירקטוריון ורבים מהם עדיין לא החזיקו בכישורים מתאימים מעבר לקרבה פוליטית.
בדוחות אלו של מבקר המדינה וגם בדוח של 2006, המבקר המליץ על הקמת מאגר חיצוני של מועמדים שהשרים יוכלו לבחור מתוכו אנשים מתאימים ומקצועיים שעונים על הקריטריונים הנדרשים לפעילות בדירקטוריון של חברה ממשלתית. בשנת 2013 הוקמה נבחרת הדירקטורים, צעד מצוין שחתם עליו יאיר לפיד, והתוצאה בולטת וחיובית. "עד הקמת נבחרת הדירקטורים היו רק כ-26% מהדירקטורים המכהנים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות בעלי ניסיון ניהולי בכיר וכ-14% בעלי מומחיות פיננסית"…"בסוף 2016 בקרב הדירקטורים מתוך נבחרת המכהנים בפועל לכ-69% ניסיון ניהולי בכיר, כ-63% הם בעלי מומחיות פיננסית וכ-81% מחזיקים בתואר שני ומעלה". במקביל, לצד שינויים נוספים, החברות עצמן הפכו להיות יעילות יותר ועברו מהפסדים של 700 מיליון ₪ בשנה לרווח של 4 מיליארד ₪.
אחת הנקודות המרכזיות שהעלו חברי הכנסת קטי שטרית ושלמה קרעי במהלך הדיון הייתה הטענה שנבחרת הדירקטורים הפכה למנותקת מנבחרי הציבור וכלי שרת בידי פקידים שלא נבחרו על ידי האזרחים. על פניו, בין היתר בגלל תרבות הדיון הירודה ומלאת הצעקות של שני חברי הכנסת, ניתן לטעון שיש פה ניסיון להחזיר את הגלגל לאחור, להחזיק את מינויי המקורבים ולדרדר את החברות הממשלתיות לאותן קומבינות בעייתיות ולא ראויות שהיו בעבר אבל כשמקשיבים לדברים לעומק ניתן לזהות כמה נקודות חשובות ובהחלט יש מקום לדון בהן.
תהליך מינוי הדירקטורים קובע דרישות ויכולות אישיות ענייניות מחברי הדירקטוריון אבל במידה ומדובר באדם שמחזיק באותם קריטריונים אך הוא גם בעל זיקה פוליטית כמו לדוגמה חבר כנסת לשעבר או חבר מרכז מפלגות הליכוד או העבודה, תהליך המיון דורש ממנו להציג אקסטרה יכולות, מעבר למה שנדרש משאר המועמדים, וזאת על מנת להצדיק מינוי בעל זיקה פוליטית.
הטיעון של חברי הכנסת הוא שבשונה מהעבר מדובר באדם שיש לו כישורים מתאימים שהנבחרת מכירה בהם ולכן אין סיבה אמתית לפסול אדם שכזה גם אם הוא מקורב למפלגה ולשר. מאחר שהשר נבחר על ידי הציבור ומאחר שהדירקטור אמור לייצג אינטרס ציבורי, אין סיבה אמתית לדרוש אקסטרה יכולות מאדם שמקושר למפלגה וזאת כי בסופו של דבר פוליטיקה היא גם כלי לחבר לייצוג ציבורי. לדעתי אכן יש פה שוני מהמצב המקורי ויש פה טיעון שכדאי לשקול ולבחון עם זהירות, אבל חשוב שלא לפסול אותו תחת ההנחה שיש כאן ניסיון שמטרתו להחזיר מינויים של אנשים ללא שום יכולות מתאימות.
שתי נקודות חשובות נוספות שהעלו חברי הכנסת הוא שלמרות שיש מגבלה ברורה לרעת דירקטורים בעלי קשר פוליטי למרכז המפלגות הדמוקרטיות כמו הליכוד ולעבודה, החוק לא מתייחס כלל למפלגות שבהן אין פריימריז ולכן אדם שמקורב לפוליטיקאי ממפלגת מרכז שאין בה בחירות לא יצטרך להוכיח את עצמו כמו אדם שמקורב אל שר ממפלגת העבודה או הליכוד. בנוסף לכך במידה והמועמד מקורב לפקידים בכירים אחרים בתוך משרדי הממשלה או בתוך החברות עצמן, לדבר לא תהיה כלל השפעה על המינוי שלו.
אמנם חברי הכנסת העלו את הטיעונים הללו בתור נקודות לחיזוק הטענה שלהם שאין סיבה לדרישות יתר ממועמדים בעלי זיקה פוליטית אבל בפועל הדבר עלול דווקא לחזק את הטענה שיש צורך בדרישות הקיימות אך צריך להחיל אותן על גם על מועמדים בעלי זיקה פוליטית למפלגות המרכז ולפקידות הקיימת.
דעתי האישית היא שבהחלט אין שום סיבה להפריד בין יחס למקורבים לפוליטיקאים בין המפלגות השונות וגם אין סיבה להתעלם ממקורבים שקשורים לפקידים בכירים או אנשים בתוך הארגון. היחס למקורבים שונים צריך להיות זהה וחשוב שתהליך השמת הדירקטורים יוביל לבחירה באנשים שמתאימים ביותר לתפקיד. השאלה הגדולה היא האם אדם שמחזיק בכל הכישורים שנדרשים לביצוע תפקידו בצורה ראויה צריך להוכיח אקסטרה יכולות רק בגלל שיש לו קרבה פוליטית למפלגה מסוימת או לשר מסוים וזאת כי בסופו של דבר כן מדובר באנשים שאמורים לייצג את הציבור וגם לייצג ברמה מסוימת את התפיסה של השר הנבחר.
אני מרגיש שבשאלה הזאת אין לי תשובה טובה לתת. אני מבין את מי שטוענים שיש משמעות לכך שהשר יוכל להשפיע על המדיניות בעזרת מינוי אנשים שמחזיקים בתפיסת עולם שמתאימה לתפיסת השר וזאת כל עוד שהאדם עצמו מחזיק ביכולות אישיות מתאימות לדירקטור בחברה גדולה. עם זאת החשש מקומבינות ומנויים של אנשים שיפעלו לאינטרסים צרים של קבוצות לחץ ולא לשיפור החברה, הוא חשש אמיתי שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם. לדעתי יש חשיבות ליישר קו מדיניות ברור לכל מינוי פוליטי בכל מפלגה שהיא וגם בין מקורבים לפקידים אבל השאלה לגבי גבולות המדיניות לדעתי דורשת מחקרים נוספים ונתונים שישכנעו בצורה טובה יותר מה תהיה התוצאה של צעדים כאלה.
***
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
התורם גלעד מוצפי
טריידסטריט Trade Street – מפגש הרחוב של הסוחרים והמשקיעים – בואו להתעדכן בכל מה שחם בשוק http://bit.ly/2wsXoEJ
קהילת הפני סטוקס של ישראל The Israeli Penny Stocks Community – סקירות שווקים וניתוחי עומק על מניות קטנות ובינוניות בוול סטריט http://bit.ly/2wrp9e3
רז גמליאל – סוחר מניות ומנטור אישי – מסחר מבוסס פנדמנטלס וניתוחי עומק http://bit.ly/2auG4BY
דניאל נבון – Trading.IL – עדכונים, סקירות וניתוחים טכניים חינמיים מדי יום עקבו אחרינו גם בטלגרם – T.me/TradingIL
אביב לוי – מפתח תוכנה המתמחה במערכות מידע מבוססות web ואפליקציות – https://avivlevi.m
טופנדה – סוכנות בוטיק לשיווק חברות סטארטאפ ואפליקציות http://bit.ly/topanda-co-il
***
לפוסטים נוספים בנושאי החברות הממשלתיות:
https://bit.ly/3jJtH5z
לדיון המלא בכנסת:
https://bit.ly/3jITvyU
