אם ננסה לנחש מי יצרנית החקלאות הגדולה ביותר באירופה כנראה שנחשוב על איטליה, ספרד או צרפת אבל באופן מפתיע המדינה האירופאית שמייצרת הכי הרבה תוצרי חקלאות לעולם היא הולנד, מדינה קטנה עם שטחים צפופים ולא מוצלחים הצליחה להפוך ליצרנית המזון השנייה בגודלה בעולם. הנתון הזה מפתיע אפילו יותר כשלוקחים בחשבון שבהולנד יושבות תעשיות גדולות אחרות כמו בנקים, חברות אנרגיה וחברת Airbus לייצור מטוסים, מדינות אחרות שיש להן תעשיות מפותחות בדרך כלל מעדיפות לעבור לייבוא של מזון ומצמצמים מאוד את תעשיית החקלאות. בנוסף לכל זה, מאחר שמדובר במדינה אירופאית קל לחשוב שהכול בזכות סבסוד ממשלתי גדול אבל בפועל החקלאים ההולנדים זוכים לשליש מהסבסוד החקלאי שזוכים לו החקלאים במדינות כמו איטליה, ספרד, צרפת או יוון.
כדי להבין איך תעשיית החקלאות הצליחה כל כך בהולנד אנחנו צריכים לחזור לשנות ה-70 כשחברות ענק כמו Philips ו- Airbus כבשו את העולם ומשכו אליהם את הצעירים שהעדיפו לבחור בענקיות הטכנולוגיה והייצור מאשר בעבודה בחווה של אבא שלהם. בעיה נוספת שהייתה לחקלאות ההולנדית היא העובדה שהולנד היא מדינה קטנה עם שטחים מצומצמים ולכן חקלאים לא יכלו להתאחד ביחד כדי לקנות שטחים גדולים ורציפים ובכך להשיג יתרון לגודל. בגלל מגבלת השטח ועליית רמת החיים בהולנד המשכורות ההולנדיות החלו לעלות וחקלאים לא יכלו להתחרות בשוק העולמי על ידי הורדת מחירים.
בשלב הזה היה ברור שהחקלאות נמצאת בצרות והדבר ההגיוני ביותר עבור הולנד היה לוותר על התעשייה הלא יעילה. למרות זאת לחקלאים היה לובי פוליטי מאוד חזק בפרלמנט שלא היה מוכן לוותר ומהסיבה הזאת לממשלה לא נשארה שום אופציה חוץ מלמצוא פשרה מול הלובי. בשונה מממשלת ישראל או כמעט כל ממשלה מערבית אחרת שבחרה לסבסד את החקלאים כדי להשתיק את המחאות, ממשלת הולנד הבינה שהאופציה הכלכלית היחידה שתשרת את המדינה בטווח הארוך היא שיפור פריון העבודה של החקלאים. ממשלת הולנד שמה לעצמה מטרה להגדיל את התפוקה מכל חקלאי בודד עד לרמה שהיא תוכל להתחרות בשוק הבינלאומי.
כדי לשפר את יעילות החקלאות ההולנדית הממשלה בחרה להשקיע באוניברסיטת ווגנינגן, מוסד הלימודים הטוב ביותר בעולם ללימודי מזון וחקלאות, שמפורסם בשם "עמק המזון" – בדומה ל"עמק הסיליקון". כדי שהתוכנית תעבוד ממשלת הולנד ידעה שהיא צריכה להשקיע הרבה כסף במוסד הלימודים אבל גם כאן, בשונה ממדינות אחרות, הממשלה הבינה שיש גם חשיבות גדולה למקור שממנו הכסף יגיע. כדי שהאוניברסיטה תפעל בצורה יעילה ולא תבזבז את כספי המיסים הממשלה החליטה לממן רק 50 אחוזים מתקציב האוניברסיטה. 25 אחוזים נוספים מגיעים מהכנסות האוניברסיטה עצמה ועוד 25 אחוזים מגיעים מחברות פרטיות. השילוב בין מימון ממשלתי, מימון עצמאי ומימון פרטי יצר תמהיל מושלם של יעילות. האוניברסיטה קיבלה את הדחיפה שהיא הייתה צריכה כדי לבצע מחקרים אבל דאגה לעבוד מול חברות פרטיות מתעשיית החקלאות ולהביא ערך גדול לבוגרים שלה כדי להיות רלוונטית ולהתמקד במה שהעולם האמיתי והעובדים בשטח צריכים. בשונה ממוסדות אקדמיים אחרים שמימנו מחקרים ארוכים על המקור האבולוציוני של זן עזים ספציפי, דבר שתרם מעט לחקלאים, אוניברסיטת ווגנינגן התמקדה במחקרים שעזרו לתעשייה להפוך ליעילה יותר.
בעזרת כל הצעדים הללו וביחד עם העובדה שהשפה הרשמית של האוניברסיטה היא אנגלית, האוניברסיטה מושכת אליה את המומחים הגדולים ביותר בתחום המזון והחקלאות. בזכות הפיתוחים הטכנולוגיים הולנד היא אחת מיצרניות העגבניות הגדולות בעולם וזאת למרות שללא טכנולוגיה מדובר בירק שמאוד לא יקר לגדל בהולנד. לשם השוואה חקלאי אמריקאי צריך 126 ליטר של מים לכל קילוגרם עגבניות, הולנד מצליחה לצמצם את השימוש במים ל-8 ליטר מים לכל קילוגרם עגבניות. החקלאים ההולנדים גם כמעט ולא משתמשים באנטיביוטיקה עבור בעלי החיים שלהם ובמקום זאת מתמקדים בטיפול ווטרינרי שמונע מלכתחילה את המחלות ואת הצורך באנטיביוטיקה, הם גם עושים שימוש ברחפנים שיודעים לזהות גידולים חולים ולעצור את ההתפשטות של המחלה לגידולים אחרים והם צמצמו את השימוש במים ב-90 אחוזים לאורך השנים.
דבר נוסף שממשלת הולנד עשתה נכון הוא ליצור מחלקת יעוץ שתומכת בחקלאים ועוזרת להם לעקוב אחרי הטכנולוגיות החדשניות ביותר בתעשיית החקלאות ולבחור את המוצרים שמתאימים לגידולים שלהם ולתנאי השטח שלהם. במדינות אחרות, כמו ספרד, החקלאים פשוט לא מצליחים לעקוב אחרי הפיתוחים הטכנולוגיים החקלאיים שמשתנים בקצב לא פחות מהיר מפלאפונים.
השילוב בין כל הצעדים מאפשר לחקלאים ההולנדים לייצא תוצרת חקלאית בשווי של 92 מיליארד דולר וזה בנוסף לייצוא טכנולוגיה חקלאית לשאר העולם. לעומת זאת, כאן בישראל אנחנו סובלים מתעשיית חקלאות לא יעילה, שמפסידה כמויות עצומות של כסף, לא פתוחה למסחר ושגורמת ליוקר מחיה גדול לכל אחד מתושבי מדינת ישראל. בזכות החקלאות הישראלית הלא יעילה אנחנו משלמים במאות אחוזים יותר על פירות, ירקות, מוצרי חלב וביצים וכל הכסף הזה מעודד את התעשייה להישאר בזבזנית ולא יעילה.
דוח OECD שפורסם רק לפני שבועיים ציין שהתמיכה הישראלית בחקלאות היא התמיכה המזיקה ביותר מבין הדרכים שבהם ניתן לעזור לתעשייה. ניתן לשנות את המצב, ניתן לשמור על החקלאות גם בתנאי שטח לא אופטימליים אבל כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לבחור בדרכים שהוכיחו את עצמן בעולם ולא בדרכים שכמעט כל מדינה מערבית סובלת מהן.
לכתבה המלאה של Visual Politik:
