כבר שנים ארוכות שמערכת החינוך בישראל מככבת לרעה במבחני PISA. במבט ראשון התוצאות של ישראל מראות שילדי ישראל זוכים להשכלה ברמה נמוכה ובזמן שמדינות כמו פולין או אסטוניה הצליחו ליצור שיפור חסר תקדים במערכת ההשכלה, התחושה היא שהמערכת הישראלית רק הולכת ומתדרדרת והילדים הישראלים נשארים מאחור. אז מה באמת הנתונים? האם המצב שלנו באמת כל כך גרוע? ומה אנחנו יכולים ללמוד על הקבוצות השונות בחברה הישראלית?
רקע על מבחן PISA
מבחן PISA מתקיים מאז שנת 2000 כל שלוש שנים וישראל משתתפת בו מאז המועד המיוחד של שנת 2002 כשהיא דילגה על המבחנים של שנת 2000 ושנת 2003. מבחן PISA האחרון התקיים בשנת 2018 אך התוצאות שלו יתפרסמו רק בסוף שנת 2019 ולכן אנחנו נתמקד בנתונים שבין 2006 (המועד הרשמי הראשון שישראל השתתפה בו) ומועד 2015.
מבחן PISA מבוסס על שלושה חלקים שונים, אוריינות קריאה, אוריינות במתמטיקה ואוריינות במדעים. המבחן לא בודק את היכולת לשנן חומר או להכיר נוסחאות מיותרות אלא בוחן את היכולת של התלמידים לעשות שימוש בידע כך שיתאים לעולם האמיתי וישמש אותם בשוק העבודה המשתנה. הציונים בכל קטגוריה הם בין 400 ל-600 אבל הם גם עוברים דרך מודל שמאפשר להשוות בין ההישגים של הקבוצות השונות של הנבחנים ובין שנים שונות ולכן יש ציונים שקטנים מ-400.
נתון נוסף חשוב שאנחנו צריכים להכיר לגבי ציוני המבחן הוא שהציונים מחולקים לרמות שונות מ-0 עד 6 כשרמה 2 היא הרמה הבסיסית, שהתלמידים שנמצאים בה או מעליה, מחזיקים בידע שיאפשר להם להשתלב בשוק העבודה.
הקבוצה החסרה
לפני שנביט על התוצאות של ישראל חשוב שנבין מי השתתף במבחן. המטרה של ארגון ה-OECD היא לקבל מדגם כמה שיותר מדויק של בתי הספר השונים בישראל ולכן מתוך 2,535 בתי ספר שפועלים בישראל המדגם הנבחר של 192 בתי ספר כולל את כל סוגי בתי הספר הממלכתיים, הממלכתיים דתיים (בנים, בנות ומעורב), החרדים (בנים, בנות ומעורב), הערבים, הבדואים הדרוזים ואלו שנמצאים תחת משרד הרווחה. המטרה היא לבחור את סוגי בתי הספר בפרופורציה כמה שיותר דומה לחלוקה שלהם בפועל.
אם נבדוק את המדגם נראה שבבחינה של שנת 2015 המדגם כלל בפועל רק 173 בתי ספר והסיבה לכך כי מספר בתי ספר קיבלו פטור. בית ספר אחד של עולים לא ניגש לבחינה בגלל פערי שפה, בית ספר נוסף נסגר ועוד בית ספר אחד קיבל פטור בגלל שהתמקד בחינוך מיוחד. הקבוצה הגדולה החסרה במדגם היא קבוצה של 16 בתי ספר חרדים לבנים שלא הסכימו לגשת למבחן, זה אומר שהתוצאות של מבחני PISA לא מראים לנו את מצבו של החינוך עבור בנים חרדים. מדובר בקבוצה מאוד משמעותית ששונה משאר תלמידי ישראל ואנחנו חייבים לקחת אותה בחשבון כשאנחנו מסתכלים על התוצאות. מאחר שגברים חרדים משתלבים באחוזים נמוכים בשוק העבודה הישראלי התוצאות יכלו ללמד אותנו על האתגר שעומד מול כלכלת ישראל בשילוב החרדים בשוק העבודה.
כן חשוב לציין שבמבחן של שנת 2018 נוצרה גרסה כשרה עם סינון תמונות שאפשרה גם לאוכלוסייה החרדית להשתלב במדגם ולהעניק תמונה יותר גדולה לגבי החינוך הישראלי.
דוגמה לכתבה שמציגה את פערי החינוך כפער בין עשירים לעניים למרות שכותבי הדוח ציינו במפורש שמסקנה זאת היא לא מדויקת והנתונים מצביעים על קורלציה אך לא על סיבתיות
הציונים של ישראל
בשנת 2006 הציונים של ישראל במבחן PISA דירגו אותה במקום ה-40 בקריאה ומתמטיקה ובמקום ה-39 במדעים. בשנת 2008 ישראל דורגה במקום ה-37 בקריאה, ה-39 במתמטיקה וה-40 במדעים. במבט ראשון נראה שמערכת החינוך ישראלית תקועה במקום, לא מסיקה שום מסקנות ולא מצליחה להשתפר אבל בפועל המצב קצת יותר חיובי.
אם ניקח בחשבון שבאותן שנים הצטרפו למדגם מדינות חדשות, שמדינות רבות אחרות פעלו לשיפור ואם נסתכל על הציונים עצמם במבחן אנחנו נראה שלאורך השנים ישראל ביצעה שיפור קטן אבל קבוע בציונים של מבחן PISA.
העובדה שישראל מבצעת שיפור תמידי היא לא משהו שאפשר לזלזל בו. למרות שמערכת החינוך של פינלנד זכתה לכל תשומת הלב במבחן PISA הראשון, מאותה נקודה המערכת רק הלכה והתדרדרה ובכל שלוש שנים הפינים זכו לציונים יותר נמוכים מאשר בשנה הקודמת, מדינות רבות אחרות לא ביצעו שום שיפור והמשמעות היא שכן חשוב לשים לב למגמה החיובית והעקבית.
בעולם גלובלי העובדים הישראלים מתחרים על מקומות עבודה מול עובדים אחרים בעולם ועסקים בינלאומיים לוקחים בחשבון את זמינות כוח האדם שעומדת לרשותם במדינות שונות. העובדה שישראל עדיין מדורגת בתחתית המדד, מבין מדינות ה-OECD, היא בהחלט בעייתית, במיוחד כשאנחנו יכולים להסתכל על מדינות כמו פולין שביצעו שיפור בלתי נתפס במערכת החינוך ועשו זאת בעזרת תקציבים ממשלתיים מוגבלים.
תלמידים חזקים, תלמידים חלשים
למרות שההסתכלות על ממוצע הציונים היא חשובה אנחנו חייבים לשים לב לפרטים הקטנים. ישראל היא אחת המדינות בעלות התפלגות הציונים הרחבה ביותר. המשמעות היא, שבכל קטגוריה יש תלמידים שמצליחים לקבל ציונים מאוד גבוהים במבחן לעומת תלמידים אחרים שנכשלים לחלוטין. הנתון הזה מעלה הרבה שאלות אבל הוא גם נתון מעודד כי למרות שיש אוכלוסייה שמאוד מתקשה איפשהו מערכת החינוך כן יודעת לתת תוצאות טובות ועכשיו צריך להבין את הפערים.
הסיבה שבגללה פיזור הציונים הוא כל כך גדול היא בגלל פער בציונים של אוכלוסיית דוברי הערבית בישראל לבין אוכלוסיית דוברי העברית. האוכלוסייה היהודית בישראל מצליחה להגיע להישגים שדומים לממוצע ה-OECD בזמן שאוכלוסיית דוברי הערבית נכשלת לחלוטין ורובה לא מחזיקה ברמת ידע שמתאימה להשתלבות בשוק העבודה.
על פי ציוני שנת 2015, אוכלוסיית דוברי העברית קיבלה ציון של 488 במדעים (מקום 32 – מעל רוסיה ומתחת ללטביה), 507 בקריאה (מקום 13 – מעל פולין ומתחת לגרמניה) ו-495 במתמטיקה (מקום 21 – לצד ווייטנאם וניו זילנד). על פי כל קנה מידה, הציונים של אוכלוסיית דוברי העברית הם ציונים טובים שנמצאים מעל ממוצע ה-OECD מלבד במדעים.
למרות ההישגים המרשימים של דוברי העברית, ציוני אוכלוסיית דוברי הערבית צריכים להדאיג אותנו מאוד. מדובר באוכלוסייה בעלת ציונים שהם מהנמוכים בעולם. במבחן האחרון דוברי הערבית קיבלו ציון של 401 במדעים (מקום 66 – לצד ברזיל ומתחת לירדן), ציון של 391 בקריאה (מקום 67 – מעל טוניס ומתחת לאינדונזיה) וציון של 391 במתמטיקה (מקום 63 – מעל קולומביה ומתחת ללבנון). המשמעות של הנתונים היא שהתלמיד הערבי הממוצע בישראל לא מחזיק ברמת ידע מספקת על מנת להשתלב בשוק העבודה. כשמשלבים את הנתון הזה ביחד עם השתלבות נמוכה של ערבים בשוק העבודה ורמות העוני הגבוהות בקרב ערביי ישראל, אפשר להבין למה הנתונים האלו משמעותיים.
בנים ובנות
חלוקה מעניינת נוספת היא הפערים בין ציוני הבנים והבנות. באוכלוסייה היהודית חילונית לא קיימים הבדלים בציוני הבנים והבנות אבל בבתי הספר הממלכתיים דתיים אנחנו כבר כן יכולים לראות פערים בציונים כשהבנות זוכות לציונים יותר נמוכים מהבנים. מאחר שהבנים החרדים לא השתתפו במבחן אנחנו יכולים להתייחס רק לבנות החרדיות ונראה שהציונים שלהן דומים לציונים של הבנות בבתי הספר הממלכתיים הדתיים שנמוכים מציוני הבנות בבתי הספר החילונים.
במגזר הערבי אנחנו יכולים לראות פערים גדולים בין ציוני הבנים והבנות כשהבנות מצליחות להגיע להישגים משמעותית יותר גבוהים וחוץ מאשר במתמטיקה הן עומדות ברמה הבסיסית הנחוצה להשתלבות בשוק העבודה. הפערים מלמדים אותנו שעבור הבנים הערבים המצב הוא אפילו יותר חמור מזה שתואר עבור כלל האוכלוסייה הערבית, בגלל הציונים הגבוהים של הבנות שמעלים את הממוצע.
כישלון אדיר לצד הצלחה מסוימת
מה שניתן ללמוד מהנתונים היא שלמרות שיש ביקורת חריפה וקשה כלפי מערכת החינוך הישראלית, בפועל, עבור התלמיד היהודי חילוני או התלמיד היהודי הדתי והלא חרדי, מדובר במערכת חינוך טובה שעומדת לצד ממוצע ה-OECD ואפילו עוקפת אותו, כמו במקרה של אוריינות קריאה.
מצד שני בהחלט יש מקום לביקורת חריפה. האוכלוסייה הערבית, והדבר חמור יותר עבור הבנים, זוכה להשכלה ברמה הנמוכה ביותר בעולם. מדובר ברמת השכלה של מדינות עולם שלישי. בנוסף עד למבחן של שנת 2018, שהציונים שלו יפורסמו בדצמבר 2019, מדינת ישראל לא הצליחה להגיע לפשרה שתאפשר למדוד את ציוני הבנים החרדים. מדובר בנתונים חשובים מאוד שיוכלו לתת לנו מבט על מערכת החינוך החרדית שזוכה לביקורת קשה, כמעט ללא שום מדידות או נתונים.
ציוני PISA מדגישים את אחת הבעיות החמורות שיש בישראל. בישראל בהחלט יש פערים קשים בין עשירים לעניים אבל הם נובעים בעיקר בגלל הבדלים באורח החיים של האוכלוסייה הערבית והחרדית. מאחר שהאוכלוסייה החרדית היא גם זאת שמספר הילדים למשפחה הן הגדולות ביותר בישראל (7 ילדים למשפחה), לחוסר ההשתלבות בשוק העבודה ולמחסור בנתונים על ההשכלה בתוך הקהילה יש השפעה גדולה.
בנוסף, רמת ההשכלה הנמוכה באוכלוסייה הערבית, עד לרמה שהיא פשוט לא יכולה להשתלב בשוק העבודה המודרני, היא בעיה חמורה נוספת שזקוקה לפתרון אמיתי. עתידית היה מעניין לראות את נתוני האוכלוסייה הערבית בחלוקה לפי ערים על מנת להבין האם מדובר בבעיה של מגזר שלם או שיש מקומות ספציפיים שפוגעים בצורה כל כך קיצונית בממוצע.
ההסתכלות על פרטי דוח PISA מלמדים אותנו שמצבנו מורכב מאוד. מצד אחד חלק מהתלמידים זוכים לרמת השכלה לא רעה בכלל אבל חלקים שלמים באוכלוסייה זוכים לרמת השכלה שמשתווה למדינות מתפתחות עם הציונים מהנמוכים ביותר בעולם. בהחלט יש מקום על ביקורת על מערכת החינוך הישראלית ויש המון מקום לשיפור אבל אנחנו צריכים להבין היכן הבעיות ולהתמקד בפתרון שלהן.
מבחני מיצ"ב - תמונה יותר רחבה לצד זיופים
בנוסף למבחני PISA, בכל שנה מערכת החינוך מבצעת את מבחני מיצ"ב שמודדים את מצבם של שליש מבתי הספר בישראל, שליש אחר בכל שנה שמתמקד בכיתות ה' ו-ח'. השנה תוצאות המבחנים באנגלית ומתמטיקה לא נכללו בגלל חשד גדול לכך שמנהלים הגדילו בצורה לא פרופורציונלית את כמות התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים על מנת שלא ימדדו במבחן. הסיפור מלמד אותנו על הקושי במדידה ומערכת התמריצים שנוצרת כשמנהלים מתחילים להתייחס למבחנים בחשיבות גדולה יותר מאשר המשמעות של המבחנים והתפקיד שלהם. תופעה דומה קרתה גם בארצות הברית והאיזון בין מדידה לבין תמרוץ גרוע הוא אתגר לא פשוט.
למרות הזיוף, מבחני מיצ"ב בשנים האחרונות הראו מגמת שיפור ברורה במגזר הערבי, כשלדוגמה המגזר הערבי הצליח להשוות את עצמו מול המגזר היהודי בציוני האנגלית. האתגר הגדול של הקהילה הערבית הוא אצל הבדואים בדרום אשר פוגעים בממוצע הכללי של דוברי הערבית וסובלים מציונים נמוכים במיוחד.
נקודה מאוד בעייתית שקיימת גם במבחני מיצ"ב וגם במבחני PISA היא העובדה ששניהם לא בוחנים את רמת העברית של דוברי הערבית. חוסר השליטה בעברית נחשב כאחד הגורמים המרכזיים לקשיים של המגזר הערבי בהשתלבות בשוק העבודה הישראלי. ללא עברית קשה לגייס עובדים ישראלים לעסקים ערבים, קשה למצוא עבודה הייטק וקשה ליהנות מהיתרונות של הביקוש לעובדים מחוץ למגזר הערבי. אם אנחנו רוצים לראות את אי השוויון בישראל מצטמצם, את התלות במערכת הרווחה קטנה ואת המגזר הערבי לוקח חלק פעיל יותר בחברה הישראלית, הפערים בשליטה בשפה העברית הם קריטיים לטיפול.
לסיכום מערכת החינוך מחולקת לארבע מערכות חינוך שונות שהטובה שבניהן היא מערכת החינוך הממלכתית. אם אנחנו רוצים לראות מגמת שיפור ברמת ההשכלה בישראל, צמצום התלות במערכות רווחה ושוק עבודה דינמי ומודרני, אנחנו חייבים לשפר את מערכת החינוך במגזר הערבי ולהתחיל למדוד בצורה מסודרת את ההישגים של המגזר החרדי. מדובר באתגרים דמוגרפיים לא פשוטים לצד נתונים מעודדים שמציגים תמונה חיובית עבור חלק לא מבוטל מתלמידי ישראל.
את דוח PISA המלא, שפוסט זה התבסס עליו, ניתן למצוא באתר של הרשות הארצית למדידה והערכה של חינוך
כדי לקבל את הפוסט הארוך לסופ"ש ישירות לאימייל לחצו כאן
כדי להצטרף לקבוצת הדיונים של כלכלה קלה לחצו כאן
לפוסטים קצרים ועדכניים בנושאי כלכלה עקבו אחרי עמוד הפייסבוק של כלכלה קלה
לרשימת ספרי כלכלה מומלצים ולאנשים שיכולים להשאיל אותם לחצו כאן
