לפני שבועיים פורסמה בגלובס כתבה מעניינת על הקשיים שחוות הרשויות המקומיות השונות בישראל. בגלל שאין ממשלה לא ניתן לחוקק תקציב ועיריות רבות בישראל לא מקבלות את התקציבים שהן תלויות בהם לפעילות השוטפת של העיריה. במקרים אחרים ראשי העיר לא יכולים להתחייב לפרויקטים ארוכי טווח וכל המערכת של הרשויות המקומיות תקועה לחלוטין ללא שום פתרון עד שתקום ממשלה בישראל.
כמו שמסביר זאת חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין: "תקציב יגיע לכנסת אולי באוגוסט לסבב ראשון ובמקרה הטוב בנובמבר הוא יעבור. היום יש ניצול ציני של המצב על ידי התקציב הכללי, ולא מחלקים את התקציב כנדרש. אם לא יינתן פתרון למצוקת הרשויות המקומיות בזמן בחירות בהקדם האפשרי, נצטרך לעצור הכול. אנחנו, ראשי הערים, לא בבחירות. אנחנו השלטון היציב ביותר בישראל שממשיך להתקיים ונושא על גבו את כל ארצו, כולל המשחקים של הממשלה והחשב הכללי. אבל זה יכול להימשך עוד הרבה זמן"…"יש מחסור של אלפי כיתות לימוד, אין הרשאות להתחייב, ותחילת שנת הלימודים הבאה בסכנה. אם יהיו חסרות כיתות לימוד, אנחנו נצטרך לשכן כיתות בקרוואנים, וככה המדינה תראה בשנת 2020 בזמן שברחבי העולם משכללים כיתות. זה אבסורד וזו בושה וחרפה. אם לתלמיד לא תהיה מחר כיתת לימוד – זה כי משרד האוצר נכשל".
הבעיה הקיימת של רשויות שתלויות לחלוטין בתקציבים מהשלטון המרכזי מלמדת אותנו שקיימות הרבה מאוד ערים בישראל שלא מקבלות מימון מהתושבים שגרים בהן ולא מהעסקים שפועלים משטחן אלא ממשלמי מיסים שבכלל לא חיים באותה העיר וגם לא עובדים בה. היה ניתן לטעון שראשי העיר צריכים לנהל מדיניות כלכלית יותר חכמה אבל המציאות בפועל מלמדת אותנו שראשי העיר לא קובעים את גובה הארנונה בעיר, תלויים במדיניות של פקידים שיושבים בירושלים ומתנהלים תוך כדי שהעיר שלהם שורפת כסף וזה מקובל על כולם.
אם זה לא מספיק, המצב הופך ליותר גרוע כשמבינים שערים שמדורגות במצב סוציואקונומי נמוך זוכות לתקציבים יותר גדולים. מצד אחד זה נשמע כמו רעיון טוב שבא לעזור לערים חלשות אבל בפועל אנחנו מקבלים ראשי עיר שמתפללים שרמת החיים בעיר לא תגדל כדי לא לאבד תקציבים וראשי ערים, כמו ראש עיריית ירושלים, שברך על כך שהעיר התדרדרה במדד הסוציואקונומי שלה ואמר: "הגדרת ירושלים באשכול 3 תשקף נאמנה יותר את העיר כפי שאנו מבקשים זמן רב, תאפשר העברת תקציבים גדולים יותר לירושלים ותגדיל את הצדק החלוקתי".
למרות שישראל מדינה קטנה וקל מאוד לעבור מעיר אחת לאחרת, המצב הנוכחי מוכיח שאין בישראל תחרות ברמת הערים בישראל. במצב הנוכחי ראשי הערים תלויים בתקציבים מהשלטון המרכזי ולא באמת צריכים לקחת אחריות על ההתנהלות שלהם. בתושבים מצידם די מזלזלים בבחירות לרשויות המקומיות ולא ממש מעורבים בפעילות של העירייה שלהם. נראה שבסופו של דבר השרים בממשלה הם אלו שיקבעו את המדיניות של הערים בישראל ולמרות שיש הבדלים בין הערים, בסופו של דבר מתנהלות בצורות די דומות – ללא אחריות כלפי התושבים ועם תלות מוחלטת בתקציבים ממשלתיים.
חשוב לשים לב שתחרות בין ערים משמעותה גם אי שוויון יותר גדול בין ערים ויכול להיות שערים מסוימות יקרסו ויתמודדו עם קשיים הרבה יותר גדולים. הדבר מעלה את השאלה איך נכון לתמוך בתושבי עירייה שמתנהלת בצורה לא טובה. ניתן לראות צדק בתמיכה ממשלתית מסוימת בערים חלשות אבל התנאים לתמיכה צריכים להיות ברורים, מוגבלים בזמן ומותנים בצעדי הבראה. העובדה שיש עשרות ערים בישראל שפשוט לא יכולות להתקיים, לא יכולות לקבוע את מדיניות המיסים שלהן ומתנגדות לבניה של שכונות חדשות כי תושבים חדשים פשוט גורמים להפסדים, היא לא סימן טוב בשום צורה.
לדעתי, בגלל שישראל מדינה מאוד מגוונת תרבותית, עצמאות לשלטון המקומי יכולה לאפשר לערים להתפתח בצורה בריאה יותר, תאפשר לאזרחי ישראל מגוון גדול יותר של ערים שמתאימות לצרכים שלהם ותאפשר לתושבים לראות קשר ישיר בין תשלומי הארנונה לבין הביצוע בשטח. כמובן שעצמאות צריכה להגיע לצד אחריות וזה אומר שהתושבים צריכים להיות מעורבים יותר בפעילות העיריות שלהם וצריכים להחזיק במנגנונים שיאפשר להם לפעול נגד התנהלות גרעונית וחסרת אחריות של ראשי עיר פופוליסטים ובזבזנים. מדובר באיזון לא פשוט אבל המצב הקיים שבו ערים לא יכולות להתנהל ללא תקציבים מהממשלה הוא בעייתי בלשון המעטה.
***
התמונה בפוסט שייכת לJpost
https://katzr.net/f8fddc
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
שילוט שילת – פתרונות שילוט מתקדמים – http://www.shilut.net – 089799899
הומאיגד – העשרה פיננסית לצעירים – http://www.homygod.org
התורם גלעד מוצפי
מאני טוקס Money Talks – ערוץ חדש בנושא מניות והשווקים הפיננסיים! – http://bit.ly/2MNvU27
***
לכתבות נוספות בנושאי הרשויות המקומיות:
http://bit.ly/2VbV6Re
לכתבה המלאה של שני אשכנזי בגלובס:
http://bit.ly/2uIYbAK
