בחלק הראשון הסברנו מה הן השפעות חיצוניות ובחלק השני התמקדו בבעיה של דיג יתר ואיך פתרו אותה על ידי שימוש נכון בכלים כלכליים. הפעם נתמקד בפתרונות הכלכליים הקיימים לבעיה ובאתגרים שנוצרים בניסיון לפתור בעיות כאלה.
אז איזה פתרונות קיימים לבעיה של השפעות חיצוניות?
הבעיה הכי גדולה עם השפעות חיצוניות היא שפתרונות מהירים, בשליפה מהמותן לפעמים יוצרים בעיה יותר חמורה. הנוסחה הנחוצה על מנת שהפתרון יהיה יעיל הוא ליצור מערכת תמריצים שבעזרתה כל המעורבים מרוויחים או לפחות לא מפסידים. כל מצב שבו היצרן או הצרכן מפסידים מהפתרון, ללא אלטרנטיבה רווחית עבורם, יוצר עבור המשתתפים תמריץ לחזור להתנהגות שפגעה באחרים.
זכויות קניין מוגדרות
במקרים רבים כמו במקרה הדיג הגדרה נכונה של מה שייך למי תוביל לצמצום הפגיעה ושמירה על זכויות האנשים שנפגעים מעסקאות כלכליות שלא קשורות אליהם.
בכל פגיעה בזכויות קניין, מערכת משפט יעילה וצודקת תשמש כמערכת התראה יעילה. הבעיה היא שמערכת המשפט הקיימת בישראל, כמו בהרבה מדינות, לא יעילה, יקרה ופועלת תחת הגדרות גרועות של זכויות קניין.
גישור
פתרון זה מאפשר לכל הצדדים למצוא פתרון משותף ולקבל את הפיצוי הקרוב ביותר לסכום הנזק שנגרם כפי שכל הצדדים רואים אותו. כמובן שהפתרון תלוי בהסכמה של המשתתפים על המגשר ובזמינות של מערכת גישור יעילה ולא משוחדת כלפי אף אחד מהצדדים – דבר שלא תמיד זמין.
הטלת מס בגובה ההשפעה השלילית - מס פיגוביאני
הרעיון בשיטה זאת הוא לפצות את הקורבנות של המסחר בעלות הנזק שנגרם להם. הבעיה בשיטה הזאת היא לדעת מה גובה המס הנחוץ. מס נמוך יגרום להמשך ההתנהגות. מס גבוה מידי יכול לפגוע בתעשייה שלמה שתחפש פתרון מהיר כמו פיטור עובדים על מנת להתמודד עם העלויות החדשות.
חשוב לזכור שהמס שנאסף על ידי הממשלה לא בהכרח יחזור בצורה ישירה אל הנפגעים. הממשלה יכולה לבחור להשקיע אותו בשלל דרכים לא קשורות לקורבנות ולנצל אותו כחלק מתקציב לא יעיל. מצב כזה משמר את הפגיעה ולא מפצה את הקורבנות.
מתן סובסידיה לפתרונות לא מזיקים
לפעמים הפתרון המזיק נבחר על ידי הצרכנים או היצרנים בגלל שהוא הפתרון הזול ביותר. במצב כזה הממשלה יכולה להוריד את עלויות הפתרונות הלא מזיקים ובכך ליצור אלטרנטיבה לשימוש במוצרים שמזיקים.
הבעיה היא שלפעמים קשה לזהות מה הפתרונות היעילים ביותר ומאחר שתקציב המדינה הוא מוגבל, יכולה גם להיווצר פגיעה במקום אחר, שתקציבו יצטמצם. מהר מאוד אנחנו יכולים לגלות שאנחנו משלמים על פתרון לא יעיל שלא יכול להתקיים לבד ללא שימוש בכספי מיסים.
דוגמה עדכנית היא מדיניות סבסוד המכוניות החשמליות של נורבגיה. נורבגיה מנצלת את הרווחים שלה מנפט על מנת להוריד את עלות המכוניות החשמליות במדינה ויוצרת תמריץ כלכלי לקנות רכבים חשמליים. בכל זאת, המימון הוא על ידי יצירת זיהום במדינות אחרות שאליהן הנפט נמכר, מדינות אחרות ללא משאבי טבע עשירים שכאלה לא יכולים להשתמש בשיטה וכל השיטה יוצרת מערכת תמריצים שמעודדת חברות להיות תלויות בסובסידיות במקום להתייעל ולהתפתח.
רגולציה
במצב זה הממשלה מייצגת את האזרחים שנפגעים ובעזרת חקיקה נכונה משנה את מערכת התמריצים כך שלא ייווצרו השפעות חיצוניות שליליות.
גם כאן לעיתים קרובות החקיקה לא אופטימלית ובמקרים מסוימים אפילו מחמירה את הבעיה. הסיבה לכך היא שקשה לזהות את הפתרון הנכון ולפעמים לפתרון יש מחיר פוליטי כבד. במצב כזה לפוליטיקאי נוצר תמריץ שלילי לפתור את הבעיה והוא נאלץ להתפשר על פתרון שיוצר יותר נזק.
דוגמה לרגולציה הוא חוק השקיות שהחליף את הייצור של שקיות פלסטיק זולות בייצור של שקיות יותר איכותיות. הבעיה היא שהשקיות לא מהוות בעיה כל כך רצינית בתחום הזיהום ומאפשרות לנו להרגיש שעשינו משהו טוב למרות שלא פתרנו בעיה סביבתית אמיתית. יצור השקיות האיכותיות מזהם הרבה יותר פר שקית ומניסיון של מדינות אחרות אחרי כמה שנים אנשים חוזרים לשימוש בשקיות רגילות אבל עכשיו הם פשוט משלמים עליהן.
במצב שבו זכויות קניין מוגדרות נכון או שקיים פיתרון טכנולוגי זול ויעיל מהפתרונות הקיימים סביר להניח שמערכת התמריצים של השוק תפתור את הבעיה לבד. הבעיה היא שלא תמיד קיימים פתרונות טכנולוגיים ואנחנו לא תמיד יודעים להגדיר נכון את זכויות הקניין. ללא שיתוף פעולה עם אנשים שמבינים בצורה טובה את מערכת התמריצים בבעיה הספציפית, כמעט בלתי אפשרי למצוא פתרון נכון ויעיל. במצב שבו אין לנו פתרון טוב עדיף לא להתערב ולא לגעת כי ברוב המקרים נעשה יותר נזק ממערכת התמריצים הטבעית של השוק.
מכירים עוד פתרונות יותר יעילים? הממשלה רק עושה נזק ועדיף שלא תתערב? השוק החופשי לא יפתור שום דבר לבד?
תשאירו תגובות ושאלות ואשמח לענות
