התמיכה האירופאית בחקלאים – חלק א': הכישלון שאירופה למדה ממנו וישראל ממשיכה להתעקש עליו

הערה: פוסט זה נכתב לבקשת תומך הפטראון, רן מנור. עמוד זה לא יכול להתקיים ללא העזרה של התומכים שעוזרים להביא את ידע כלכלי לעמוד הפייסבוק, אתר האינטרנט, אינסטגרם, ערוץ הטלגרם ולקהילה הנפלאה בקבוצת הדיונים של כלכלה קלה. במחיר שקטן ממחיר של כוס קפה, תוכלו לתמוך בפעילות של כלכלה קלה ולעזור לנו לפעול. רוצים להצטרף לתומכים? https://www.patreon.com/easyconomy

בשנת 1962 מדינות אירופה חתמו על הסכם בשם "המדיניות החקלאית המשותפת" (CAP) ולאורך השנים הסכם זה הפך להיות החוקים והתקנות שקובעים את הדרך שבה אירופה תומכת בחקלאים שלה. ההסכם הזה מעניין אותנו כי התמיכה בחקלאות האירופאית התחילה ממדיניות שדומה מאוד לזו שפועלת בישראל. למרות שאנחנו בוחרים להמשיך בדרך הזאת, בשני העשורים האחרונים אירופה ביצעה רפורמה גדולה ועברה למצב שבו 72 אחוזים מהתמיכה בחקלאים מתבצעת על ידי תשלומים ישירים מהתקציב האירופאי. בפוסט הראשון מבין שלושה נדבר על המטרות שאירופה ניסתה להשיג, על התוצאות שהיא השיגה בפועל ועל הסיבות שהובילו לשינוי השיטה.

המטרה המקורית של CAP הייתה לעמוד בחמישה יעדים מרכזיים: להגדיל את היעילות של המגזר החקלאי, לספק רמת חיים ראויה לקהילה החקלאית, לייצב שווקים, לדאוג לאספקה של מוצרי חקלאות ולספק מוצרי חקלאות במחירים סבירים לצרכנים. כדי לעמוד במטרות אירופה השתמשה בכלים הבאים:
1. מיסי יבוא שמטרתם לחסום מוצרים מתחרים ממדינות אחרות.
2. מכסים שהגבילו את כמות המוצרים המיובאים במטרה להגן על החקלאים האירופאים.
3. תשלומים ישירים לחקלאים שבחרו לייצר מוצרים ספציפיים שנבחרו על ידי הארגון.
4. מחיר מינימום שאם מוצר נופל מתחתיו האיחוד האירופאי מתחיל לקנות אותו ולאחסן אותו במחסנים במטרה ליצור ביקוש ולהעלות מחירים עבור החקלאים.

למרות הכוונות הטובות, התוצאות בפועל יצרו הרבה מאוד בעיות בשוק המזון. ההתערבות שדרשה מהאיחוד האירופאי לקנות מזון במטרה להעלות את המחירים בשוק יצרה מצב שבשנת 2007 מחסני האיחוד החזיקו ברשותם 13 מיליון טון של דגנים, אורז, סוכר ועוד 365,900,200 ליטר חלב שקיבלו את השם "אגמי החלב של האיחוד האירופאי". המנגנון יצר עודף ייצור של מוצרים רבים, גרם למשלמי המיסים של האיחוד לממן רכישות מזון חסרות כל פרופורציה שבסופו של דבר נמכרו למדינות אחרות במחירי הפסד, ניתנו בחינם בתור עזרה הומניטרית או שימשו לטיפול במחסור עולמי בשווקים עולמיים לאחר הפעלת הסנקציות על רוסיה.

חסמי היבוא והעובדה שהאיחוד האירופאי קנה תוצרת במטרה להעלות מחירים בשוק בצורה מכוונת הובילו לכך שבשנת 2005 ארגון ה-OECD פרסם שהתמיכה בחקלאים עולה בממוצע, למשפחה אירופאית בת ארבע נפשות, 1,000 דולר בשנה במחירי מזון יותר גבוהים ותשלומי מיסים ומחירי המוצרים המיובאים בשוק האירופאי עלו ב-30 אחוזים יותר מהמחיר שלהם בשער הכניסה אל האיחוד לפני מיסים ואגרות ממשלתיות.

ביקורת נוספת שנשמעה כלפי האיחוד האירופאי הייתה שחסמי היבוא יצרו פגיעה וקשיים למדינות מתפתחות אשר הכלכלה שלהן מבוססת על חקלאות אבל לא יכולים לקבל גישה אל השוק האירופאי. למרות שהחקלאים האירופאים מהווים חלק קטן מאוד מהכלכלה האירופאית, במטרה להגן עליהם הארגון יצר קשיים למדינות מתפתחות ומנע מהם גישה אל אחד מהשווקים הגדולים והעשירים ביותר בעולם. ניתן לטעון שהאיחוד האירופאי צריך לדאוג קודם כל לחקלאים המקומיים אבל בהתחשב בכך שהאיחוד האירופאי מעביר לא מעט כספים לתמיכה במדינות מתפתחות, המדיניות נראתה כאילו יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

אפילו מדיניות התמיכה הישירה זכתה לביקורת גדולה בגלל שהיא יצרה מערכת תמריצים בעייתית. המדיניות העבירה תמיכה כספית ישירות למי שגידל מוצרים שעליהם הארגון החליט מראש. כך נוצר המצב שחקלאים התמקדו בגידולים שאין להם ביקוש, הורידו את המחיר ואילצו את האיחוד לרכוש תוצרת בכמויות גדולות במטרה להעלות מחירים. בנוסף, המדיניות התעלמה לחלוטין מתרומה או נזק בריאותי שמוצרי חקלאות מסוימים יוצרים ולא קבעה שום דרישות ברמת איכות הסביבה או שימור הטבע והאדמה בטווח הארוך. בנוסף, המדיניות העבירה יותר כסף למי שהחזיק בבעלותו שטחי חקלאות יותר גדולים, מה שחיזק את השחקנים הגדולים בשוק ויצר חסמי כניסה לחקלאים חדשים שרצו להיכנס לתחום.

ביקורת אחרונה ומרכזית, שרלוונטית גם לתכנית הקיימת, קשורה בעובדה שכל מדינות האיחוד מעבירות תקציבים לתמיכה בחקלאים אבל יש מי שמקבל חלק יותר גדול ממה שהוא משלם ויש מי שמקבל חלק קטן ממה שהוא משלם. המרוויחות הגדולות מהמדיניות הן צרפת וספרד שמקבלות הכי הרבה תקציבים לתמיכה בחקלאים ויוון ואירלנד ומקבלות הכי הרבה תקציב פר נפש. לעומת זאת הולנד, יצרנית המזון השנייה בגודלה בעולם ואימפריה של חקלאות, תורמת הכי הרבה מיסים לתוכנית פר נפש. לצידה יש גם את גרמניה ובריטניה שמפסידות בנטו מהתוכנית. בריטניה ספציפית משמעותית מאוד, כי היציאה שלה מהאיחוד האירופאי, משמעותה שהחקלאים האירופאים יאבדו את המממן השלישי הכי גדול של תכנית התמיכה בחקלאים.

כמו שניתן לראות במשך שנים ארוכות היה מדובר בתוכנית תמיכה חקלאית שסבלה מחוסר יעילות, בזבוז כספי מיסים, מחירים גבוהים ויצירה של מונופולים. התוכנית גם התעלמה מההשפעה שלה על איכות הסביבה ומבריאות התושבים. כמעט כל הבעיות האלו עדיין רלוונטיות לתכנית התמיכה החקלאית בישראל. בחלק השני נדבר על הרפורמה שהתוכנית עברה בשני העשורים האחרונים ועל המדיניות האירופאית הנוכחית, שאמנם כוללת מעורבות ממשלתית רחבה, אבל גם מתייחסת להרבה מהבעיות שתוארו למעלה.

***
התמונה בפוסט שייכת לW.carter
https://katzr.net/21d822
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
שילוט שילת – פתרונות שילוט מתקדמים – http://www.shilut.net – 089799899

הומאיגד – העשרה פיננסית לצעירים – http://www.homygod.org

התורם Yam Mesicka וקבוצת הטלגרם "שיט טכנולוגי": https://t.me/shiftech
***

לכתבות נוספות בנושאי חקלאות:
http://bit.ly/30psHLd

להסבר מפורט על התמיכה הישירה בחקלאים באירופה:
http://bit.ly/2OCOqfo

לניתוח המדיניות האירופאית על ידי ארגון ה-OECD:
http://bit.ly/2VtD5PU