כלכלה קלה
  • ראשי
  • כלכלה למתחילים
    • פוסטים קצרים מפייסבוק
    • מושגים בסיסיים
      • איך קובעים שווי אמיתי של מוצר?
      • היד הנעלמה: מה זה אומר?
      • חלוקת עבודה והתמקצעות
      • מחירים: מה זה בכלל?
      • מלתוסיאניזם: כשכל האוכל יגמר
      • קללת משאבי הטבע
      • שכר מינימום
      • בועה: מה זה? ואיך היא נוצרת?
    • איך מודדים כלכלה?
      • איך משווים בין מדינות בעולם?
      • מדד החופש הכלכלי
      • מה זה מדד קלות עשיית עסקים?
      • מדד קלות עשיית עסקים 2019
      • עוני: איך מודדים אותו?
    • למה צריך קפיטליזם?
      • קוריאה: קפיטליזם מול קומוניזם
      • חברות ממשלתיות מול פרטיות
      • עושר מול אושר: מה עדיף?
    • צמיחה כלכלית
      • אתגרי המדינות המפותחות
      • האם מלחמות תורמות לכלכלה?
      • סין: הדרך להשתלטות על העולם
  • כלכלה לפי נושאים
    • איכות הסביבה
      • השפעות חיצוניות
        • חלק א': סוגי השפעות חיצוניות
        • חלק ב': דיג יתר
        • חלק ג': הפתרונות
        • חלק ד': ההתחממות הגלובלית
    • הייטק
      • חלק א': תמצית תולדות ההייטק
      • חלק ב': למה השכר הגבוה?
      • חלק ג': מחסור בעובדי הייטק
      • חלק ד': השפעות על השכר
    • חירות
      • חופש וחירות: מה המחיר שלהם?
    • כלכלה מהעבר
      • תקופת הצנע
    • חינוך בישראל
      • למה כל כך קשה לגייס מורים טובים?
      • למה כל כך קשה לנהל בית ספר?
      • אזורי רישום ובחירת הורים
      • האם באמת חסרים מורים?
      • איכות ההוראה
      • מי באמת מחליט מה קורה בכיתה?
      • למה קשה לגייס מנהלים טובים?
      • זה לא (רק) עניין של כסף
      • למה אי אפשר למצוא מנהלים?
      • למה כל כך קשה להקים בית ספר חדש?
      • מעורבות הורים
      • תוצאות מבחני פיזה
      • פיזה 2018: סיפור שתי מערכות החינוך
      • פיזה 2018: המגזר שאף אחד לא מודד
      • פיזה 2018: מה ניסינו? ולמה זה נכשל?
    • מערכות חינוך בעולם
      • חלק א': מצב החינוך בעולם
      • חלק ד': הקיצונית של דרום קוריאה
      • חלק ב': חינוך בסין
      • חלק ה': יפן – הקהילה מול הפרט
      • חלק ג': חינוך בהונג קונג וסינגפור
      • חלק ו': הנשק הסודי של פינלנד
      • חלק ז': החינוך המקצועי בשוויץ
      • חלק ח': הסיפור המורכב של קנדה
      • חלק ט': אסטוניה המפתיעה
      • חלק י': איך בונים מערכת חינוך?
      • בתי ספר פרטיים באפריקה
    • חקלאות
      • המחסור בחמאה
      • צה"ל צריך לסבסד חקלאים?
      • הרפורמה האירופאית: חלק א'
      • הרפורמה האירופאית: חלק ב'
      • הרפורמה האירופאית: חלק ג'
      • הרפורמה של ניו זילנד – חלק א'
      • הרפורמה של ניו זילנד – חלק ב'
      • הרפורמה של ניו זילנד – חלק ג'
      • הולנד: אימפריית החקלאות של אירופה
    • מלחמות אסונות וכלכלה
      • האם מלחמות תורמות לכלכלה?
      • ארגונים ההומניטריים: טוב או רע?
    • משבר הדיור
      • באמת יש בועת נדל"ן?
      • למה דווקא תל אביב?
      • מס דירה שלישית
      • ניתוח רפורמות משה כחלון
    • משברים כלכליים
      • חלק א': הפאניקה של 1907
      • חלק ב': הקריסה של 1929
      • חלק ג': משבר הסאבפריים 2008
      • חלק ד': המשבר הכלכלי של יוון
    • נלחמים בעוני
      • ניהול סיכונים: מפתח לפתרון עוני
      • עוני: איך מודדים אותו?
      • שכר מינימום
    • ערוצי התקשרות
      • אתרי חדשות: זה עושה לנו רע
      • רשות השידור: שאלות ותשובות
    • פוליטיקאים וכלכלה
      • משל על יין ויוקר המחיה
      • פוליטיקאים: למה הם פוגעים בנו?
      • ניתוח רפורמות משה כחלון
    • תחבורה
      • איך פותרים פקקים?
      • כמה עולה חניה חינם?
    • פנסיה
      • מודל הפנסיה הצ'יליאני
  • עזרו לכלכלה קלה לגדול
  • עשרה כלים לחיים
  • פודקסט: חשיפה כלכלית
    • קבוצת הדיונים
    • טוויטר
    • אינסטגרם
    • יוטיוב
    • הספרייה
  • צור קשר
    • תנאי שימוש
  • דף הבית
  • פודקסט: חשיפה כלכלית
  • פטראון – קבלו את הפוסטים לפני כולם
  • טלגרם – כל הכלכלנים במקום אחד
  • אינסטגרם
  • המלצות ספרים
  • איך מודדים כלכלה?
  • ההייטק הישראלי
  • חקלאות
  • מושגים בסיסיים
  • מערכות חינוך בעולם
  • מערכת החינוך בישראל
  • משבר הדיור
  • משברים כלכליים
  • עשרה כלים לחיים
  • תנאי שימוש
  • צור קשר
כלכלה קלה
  • ראשי
  • כלכלה למתחילים
    • פוסטים קצרים מפייסבוק
    • מושגים בסיסיים
      • איך קובעים שווי אמיתי של מוצר?
      • היד הנעלמה: מה זה אומר?
      • חלוקת עבודה והתמקצעות
      • מחירים: מה זה בכלל?
      • מלתוסיאניזם: כשכל האוכל יגמר
      • קללת משאבי הטבע
      • שכר מינימום
      • בועה: מה זה? ואיך היא נוצרת?
    • איך מודדים כלכלה?
      • איך משווים בין מדינות בעולם?
      • מדד החופש הכלכלי
      • מה זה מדד קלות עשיית עסקים?
      • מדד קלות עשיית עסקים 2019
      • עוני: איך מודדים אותו?
    • למה צריך קפיטליזם?
      • קוריאה: קפיטליזם מול קומוניזם
      • חברות ממשלתיות מול פרטיות
      • עושר מול אושר: מה עדיף?
    • צמיחה כלכלית
      • אתגרי המדינות המפותחות
      • האם מלחמות תורמות לכלכלה?
      • סין: הדרך להשתלטות על העולם
  • כלכלה לפי נושאים
    • איכות הסביבה
      • השפעות חיצוניות
        • חלק א': סוגי השפעות חיצוניות
        • חלק ב': דיג יתר
        • חלק ג': הפתרונות
        • חלק ד': ההתחממות הגלובלית
    • הייטק
      • חלק א': תמצית תולדות ההייטק
      • חלק ב': למה השכר הגבוה?
      • חלק ג': מחסור בעובדי הייטק
      • חלק ד': השפעות על השכר
    • חירות
      • חופש וחירות: מה המחיר שלהם?
    • כלכלה מהעבר
      • תקופת הצנע
    • חינוך בישראל
      • למה כל כך קשה לגייס מורים טובים?
      • למה כל כך קשה לנהל בית ספר?
      • אזורי רישום ובחירת הורים
      • האם באמת חסרים מורים?
      • איכות ההוראה
      • מי באמת מחליט מה קורה בכיתה?
      • למה קשה לגייס מנהלים טובים?
      • זה לא (רק) עניין של כסף
      • למה אי אפשר למצוא מנהלים?
      • למה כל כך קשה להקים בית ספר חדש?
      • מעורבות הורים
      • תוצאות מבחני פיזה
      • פיזה 2018: סיפור שתי מערכות החינוך
      • פיזה 2018: המגזר שאף אחד לא מודד
      • פיזה 2018: מה ניסינו? ולמה זה נכשל?
    • מערכות חינוך בעולם
      • חלק א': מצב החינוך בעולם
      • חלק ד': הקיצונית של דרום קוריאה
      • חלק ב': חינוך בסין
      • חלק ה': יפן – הקהילה מול הפרט
      • חלק ג': חינוך בהונג קונג וסינגפור
      • חלק ו': הנשק הסודי של פינלנד
      • חלק ז': החינוך המקצועי בשוויץ
      • חלק ח': הסיפור המורכב של קנדה
      • חלק ט': אסטוניה המפתיעה
      • חלק י': איך בונים מערכת חינוך?
      • בתי ספר פרטיים באפריקה
    • חקלאות
      • המחסור בחמאה
      • צה"ל צריך לסבסד חקלאים?
      • הרפורמה האירופאית: חלק א'
      • הרפורמה האירופאית: חלק ב'
      • הרפורמה האירופאית: חלק ג'
      • הרפורמה של ניו זילנד – חלק א'
      • הרפורמה של ניו זילנד – חלק ב'
      • הרפורמה של ניו זילנד – חלק ג'
      • הולנד: אימפריית החקלאות של אירופה
    • מלחמות אסונות וכלכלה
      • האם מלחמות תורמות לכלכלה?
      • ארגונים ההומניטריים: טוב או רע?
    • משבר הדיור
      • באמת יש בועת נדל"ן?
      • למה דווקא תל אביב?
      • מס דירה שלישית
      • ניתוח רפורמות משה כחלון
    • משברים כלכליים
      • חלק א': הפאניקה של 1907
      • חלק ב': הקריסה של 1929
      • חלק ג': משבר הסאבפריים 2008
      • חלק ד': המשבר הכלכלי של יוון
    • נלחמים בעוני
      • ניהול סיכונים: מפתח לפתרון עוני
      • עוני: איך מודדים אותו?
      • שכר מינימום
    • ערוצי התקשרות
      • אתרי חדשות: זה עושה לנו רע
      • רשות השידור: שאלות ותשובות
    • פוליטיקאים וכלכלה
      • משל על יין ויוקר המחיה
      • פוליטיקאים: למה הם פוגעים בנו?
      • ניתוח רפורמות משה כחלון
    • תחבורה
      • איך פותרים פקקים?
      • כמה עולה חניה חינם?
    • פנסיה
      • מודל הפנסיה הצ'יליאני
  • עזרו לכלכלה קלה לגדול
  • עשרה כלים לחיים
  • פודקסט: חשיפה כלכלית
    • קבוצת הדיונים
    • טוויטר
    • אינסטגרם
    • יוטיוב
    • הספרייה
  • צור קשר
    • תנאי שימוש
  • דף הבית
  • פודקסט: חשיפה כלכלית
  • פטראון – קבלו את הפוסטים לפני כולם
  • טלגרם – כל הכלכלנים במקום אחד
  • אינסטגרם
  • המלצות ספרים
  • איך מודדים כלכלה?
  • ההייטק הישראלי
  • חקלאות
  • מושגים בסיסיים
  • מערכות חינוך בעולם
  • מערכת החינוך בישראל
  • משבר הדיור
  • משברים כלכליים
  • עשרה כלים לחיים
  • תנאי שימוש
  • צור קשר
אתרי חדשות: למה כדי להיות מעודכנים חשוב להתנתק מהם?
ראשי » שונות » התקשרות » אתרי חדשות: למה כדי להיות מעודכנים חשוב להתנתק מהם?

אתרי חדשות: למה כדי להיות מעודכנים חשוב להתנתק מהם?

טום קרגנבילד דצמבר 1, 2016 13:22 5 תגובות
אתרי חדשות ועיתונים חינמיים מקומם בפח

לפני כמעט שנתיים לקחתי החלטה להתנתק מאתרי החדשות הגדולים, לא לקרוא את העיתונים שמחולקים חינם ברכבת ולא לצפות במהדורת החדשות. למרות שלהיות מעודכן ולהבין יותר טוב את העולם שבו אני חי מאוד חשוב לי, במבט לאחור הבנתי כמה זה פגע בניסיון להשיג בדיוק את המטרות האלה. כשמנתחים את הדרך שבא אנחנו מתעדכנים בחדשות, לחברות התקשורת יש אינטרסים מנוגדים לשלנו ולרוב העבודה שלהם אין כמעט שום תרומה חיובית על החיים שלנו.

חדשות ואינטרסים מנוגדים

למרות שהאינטרס שלי הוא לקבל מידע על אירועים והאינטרס של העיתון זה לכתוב עליהם, בפועל עיתון צריך לממן את עצמו, לשלם משכורות ולממן כתבות שלוקחות הרבה זמן ודורשות הרבה משאבים. בשנים האחרונות, חדשות, נהיו מצרך כל כך זמין עם היצע כל כך גבוה שהציבור למד לקבל חדשות כמוצר חינם שלא משלמים עליו. נוצר מצב שבו לעיתון מאוד קשה להיות עסק רווחי או עסק שיכול להשקיע חודשים בתחקירים ארוכים. 

פרסומות שהיוו חלק נכבד מהכנסות העיתונים הפכו להיות פחות רלוונטיות בעידן של גוגל, פייסבוק וחוסמי הפרסומות. זה הוביל את העיתונים להתחיל למכור כתבות ממומנות, כאלה שאנחנו לא שמים לב שהם פרסומת אבל הם כאלה. כתבות על מחקרים לא מדעיים שיגרמו לכם לקנות מוצר שאתם לא צריכים, כתבות שמציגות חברות ואנשי מפתח באור חיובי כי יש להם כסף לשלם על כתבה כזאת ואפילו פוליטיקאים שמפרגנים לעצמם על פעילות שהם עשו לאחרונה כמו הנציג שלנו באו"ם, דני דנון.

מאחר שכתבות ממומנות ופרסומות זה לא מספיק, אתרי חדשות החלו לחפש מקורות הכנסה שיאפשרו להם להמשיך להתקיים גם במצבם הקשה. אנשים שיש להם כסף זמין ורצון להשיג השפעה עלו על הגל והחליטו לרכוש עיתונים ולהפוך לבעלים של עסקים כושלים. עיתונים הפכו להיות כמו קבוצות כדורגל, הם אולי מפסידים כסף אבל הבעלים מקבלים ערך יותר גדול מההפסד. אם ידע הוא כוח, ועיתון חדשות קובע מה הוא הידע הנגיש לציבור, אני כבעל עיתון יכול לשלוט בדעת הקהל. במצב שנוצר, לאמת אין הרבה משמעות, בעלים של עיתונים דואגים שהעסקים שלהם יפיצו את הידע שהם רוצים שהציבור ידע, מסתירים את הידע שהם רוצים שהציבור לא ידע וזורקים לפח כל שמץ של אמת שפוגעת באינטרסים מנוגדים. "ידיעות אחרונות" שונאים את ביבי, ב"ישראל היום" אוהבים אותו, ובשורה התחתונה האמת היא באמצע ואף אחד לא כותב אותה. המשחק הפך להיות איך לכתוב עובדות תוך כדי הבעת עמדה אישית על אותם עובדות בלי שהקוראים ישימו לב.

עיתונות רדודה

בגלל העובדה שעיתונים וערוצי חדשות רוצים שהקוראים או הצופים יתחברו באופן קבוע לאתרים ולערוצים שלהם, הם דואגים להוציא עשרות כתבות ביום ולמלא את עצמם בתוכן שטחי ולא מעניין רק כדי שיהיה תוכן. 99% מהכתבות שמתפרסמות רק ממלאות מקום כדי שאתם תכנסו לבדוק מה קורה בYnet כל 10 דקות, ככה אתם נחשפים לפרסומות והאתרים מרוויחים כסף שכל כך נחוץ להם. המודל הכלכלי הזה גורם לקליקבייטים, כתבות שמבזבזות את הזמן של הקוראים ולינקים לכתבות על מקרי אונס שמלוות בדוגמניות עם מחשוף. כתבות טובות דורשות עבודה מעמיקה, עבודה של ימים ושבועות ולפעמים גם חודשים ושנים. כשאתה צריך לשחרר עשרות כתבות חדשות כל יום כדי לשרוד, קשה להאמין שיישאר לך זמן גם לעשות תחקירים איכותיים.

קהות חושים וחוסר אמפתיה

מכל הדברים שתיארתי, לדעתי ההשפעה הכי שלילית בהתחברות תמידית לאתרי חדשות הוא שחדשות על בסיס קבוע הופכים אותנו לקהים וחסרי אמפתיה. אתרי חדשות הם בגדול אוסף ענקי של אסונות שמתארים לנו בעזרת כותרות דרמטיות אירועים שאין לנו שום השפעה עליהם. הם מעוררים בנו פחד, כעס ואכזבה אבל אנחנו לא אלה שגרמנו למצב הזה לקרות ואנחנו גם לא ממש יכולים להשפיע עליו. 

במשך מספר שנים היו מאות כתבות בנושא הגרעין האיראני ועם זאת רק קומץ אנשים בודדים באמת יכל להשפיע על התוצאה, אפילו ראש ממשלת ישראל היה דמות שהתעלמו ממנה כדי לסגור עסקה בלעדיו. במצב הזה שבו בכל יום אסונות עוטפים אותנו מכל כיוון ולכל דבר יש השלכה דרמטית שתביא לסוף שלנו, אנחנו מתחילים לשכוח מדברים קטנים שבהם אנחנו כן יכולים לעזור. צרות פשוטות של השכנה מהקומה למטה, נראות לנו לא חשובות לעומת אינתיפאדת הסכינים, למרות שדווקא לשכנה אנחנו כן יכולים ולעזור. כשהכול נורא חשוב כל הזמן, מהר מאוד אנחנו הופכים להיות אדישים לכל דבר שהוא פחות מפצצת אטום שתהרוג את כולנו.

רשות השידור היא לא הפיתרון

בעקבות השיח על סגירת רשות השידור עולות הטענות שהדרך היחידה שתהיה כאן עיתונות איכותית היא על ידי גוף ציבורי שלא תלוי באינטרסים של מיליונרים שמחזיקים עיתונים. רק גוף ציבורי שימומן מכספי משלמי המיסים יוכל לתת מענה לבעיה החמורה הזאת, רק ככה נוכל לקבל כתבות שלא מפחדות לומר את האמת. אבל המציאות היא שמי שאחראי על חלוקת כספי המיסים היא הממשלה וכל עוד היא זו שאחראית על מימון גופי התקשורת היא גם תהיה הראשונה שתדאג לחסום כל ביקורת כלפי עצמה. גוף תקשורת במימון הממשלה לעולם לא יוכל לעשות כתבות שנוגדות את האינטרס הממשלתי, יום לאחר שידור הכתבה יגיע האיום לסגור את הגוף. 

בלי קשר לגחמות של פוליטיקאים, רשות השידור צריכה להסגר, ממשלה עם ערוץ חדשות היא ממשלה שמשתמשת בכספי מיסים בשביל פרופגנדה. בדיוק אותה פרופגנדה שמגיעה בצורה של שיווק של רכבת ישראל או הפרסומות חברת חשמל, שני גופים ללא תחרות במשק. על מנת שלא תהיה פרופגנדה גוף תקשורת חייב להיות מנותק ממי שהוא מעביר עליו ביקורת.

אז איך בכל זאת אני מתעדכן

אחרי כל זה אפשר לחשוב שאני מנותק לגמרי ולא מודע לבעיות שיש במדינה שאני חי בא או בעולם בכלל. המצב הוא שאני לא מנותק בכלל, בשנתיים האחרונות אני הבנתי שאת הרוב הגדול של החדשות אפשר לצמצם למשפט אחד או שתיים ואין לי שום צורך לקרוא ניתוחים בלתי נגמרים שנכתבו על ידי אנשים מבולבלים בדיוק כמו האנשים הקרובים אליי. את הדברים המעניינים אני מוצא בהמון מקורות אחרים שהם לא אתרי חדשות וערוצי תקשורת:

  • מעקב אחרי כל חברי הכנסת והשרים ברשתות החברתיות מאפשר לי גם להתעדכן במה חשוב לאנשים שמנהלים את המדינה אבל גם לקחת כל מה שהם כותבים בקונטקסט של המפלגה והאידיאולוגיה שהם מייצגים. ברור לי שהזווית של בנט על חוק ההסדרה תהיה שונה מהזווית של זהבה גלאון אבל לפחות אני יודע מה מניע אותם ולמה הם מתארים את המציאות כמו שהם מתארים אותה.
  • מעקב אחרי קבוצות פוליטיות כמו: האקדמיה לימין, חופש לכולנו, התנועה לאיכות השלטון וכל גוף שמבקר את הממשלה מהזווית שלו בצורה עניינית ומעמיקה.
  • מעקב אחרי עמודים עיתונאים עצמאיים כמו: תומר אביטל, טל שניידר, הבלוג על פילים וחמורים ואפילו הבלוג "הסולידית" שמביאה ניתוחים מעמיקים לגבי שוק ההון.
  • מעקב אחרי העמודים האישיים של עיתונאים כמו: איתי אנגל, רביב דרוקר, שאול אמסטרדמסקי ועמית סגל. לרובם יש יותר דברים לומר ממה שנותנים להם לשדר.
  • מעקב אחרי ערוצי יו טיוב רלוונטיים: פשוט תחפשו נושאים שמעניינים אתכם ואז תעקבו אחרי האנשים שמסבירים אותם בצורה טובה ומקצועית.
  • אני לא!!! עוקב אחרי עמודי הפייסבוק של אתרי החדשות, זה זבל בדיוק כמו האתרים שלהם

בצורה הזאת אני מבין מה האינטרסים שמניעים את כל הגופים והאנשים האלה, יותר קל לי להבין האם הביקורת היא עניינית או האם היא רק מקדמת אג'נדה שמתאימה להם. עם עיתונים כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה מאחר שהם משקיעים הרבה עבודה להראות כאילו הם אובייקטיביים והרבה פעמים הם אפילו מצליחים בזה.

אבל מה הפתרון עבור אתרי חדשות?

הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שאנחנו כצרכני חדשות צריכים להתחיל לשלם על מקורות חדשות איכותיים. אם כולנו נשלם 20 ₪ בחודש לעיתון הוא ישרת אותנו, הוא לא יצטרך משקיע עם הרבה כסף שינצל אותו לצרכים האישיים שלו, הוא לא יצטרך למכור כתבות ממומנות ואפילו לא יצטרך לבקש עזרה ממשלה שאותה הוא אמור לבקר. נכון ש20 שקל זה הרבה יותר מחינם אבל בשלב הזה אני חושב שכולנו חייבים להסכים ששום דבר הוא לא בחינם והמחיר שאנחנו משלמים גבוה מאוד.

אני יודע שכרגע אין גוף שממש מתאים להגדרה אבל לפחות בואו נפסיק לצרוך זבל של חדשות, אם עיתונים וערוצי חדשות יבינו שלייצר חדשות רדודות זה לא הדרך אז הם יעשו את ההתאמות המתאימות. כרגע העיתונות נראית כמו שהיא נראית כי כולם מצפים לקבל מוצר מורכב וחשוב בחינם, והאמת היא שקשה להעביר ביקורת על משהו שהוא גם חינם וגם כולם צורכים אותו בלי לחשוב פעמיים.

מכורים לחדשות ולא מסכימים עם אף מילה? לא זוכרים מתי ראיתם מהדורת חדשות? יודעים איך לפתור את משבר האמון בתקשורת? 

תשאירו תגובות, הערות ושאלות ואשמח להחזיק תשובות

Share this:

  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)

קשור

התקשורת חדשות ישראל מיסים עסקים פוליטיקה תחבורה

אודות המחבר

Tom Kregenbild להציג את כל הפוסטים של טום קרגנבילד

המייסד של האתר "כלכלה קלה", אתר שהוקם במטרה להנגיש ידע כלכלי בצורה פשוטה, ברורה ואקטואלית

פוסט הבא »

5 תגובות

  1. לירן הגב נובמבר 11, 2017 בשעה 22:08

    רשימת עמודי פייסבוק/אנשים שאני אוהב לעקוב אחריהם בשביל מידע איכותי ומעמיק:

    כלכלה מהארץ ומהעולם
    דעת מיעוט
    עומר מואב
    חופש לכולנו
    לו הייתי שר אוצר
    התנועה הליברלית החדשה
    הליברלים בליכוד
    נער אוצר
    מבוא לכלכלה עם רועי עידן
    כלכלה קלה
    אלון גולדברג
    אורי כץ

    • טום קרגנבילד הגב נובמבר 11, 2017 בשעה 23:01

      הפוסט הזה יחסית ישן אז אני לחלוטין מסכים עם כל אחד מעמודי הפייסבוק שרשמת – כולם אנשים נהדרים שמעלים את רמת הדיון הפוליטית/כלכלית במדינה

      הייתי מוסיף גם את:

      מדברים כלכלה
      תועלת שולית
      ערך מוסף (פודקאסט)
      כלכלה גדולה בקטנה
      Roey Tzezana
      Amir Cooper

  2. בפרספקטיבה של שנתיים אחרי הגב אוגוסט 21, 2018 בשעה 23:37

    אחרי שנה של התאגיד אפשר להגיד בביטחון "טעינו"

    זו הייתה תמימות לחשוב שהתאגיד ישאר חף מנגיעות.

    מנכל התאגיד ומשאבי אנוש עושים בתאגיד כבשלהם.

    יש להם אגנדה של מדינת תל אביב-ליברלית פרו ערבית והטפת פמינזם קיצוני במסווה "שוויון"

    עלה התאנה היחיד שיש להם זה אבישי העברי.

    כנראה שהמנכל רואה בהטפת ערכים אלה שליחות -אחרת לא מובן ריכוז הדעות המשוכפלות בתאגיד

  3. זיו הגב אפריל 18, 2020 בשעה 19:04

    טום הבלוג שלך נהדר אבל הכתבה הזאת מעט רדודה בעיניי. לקרוא לכל אמצעי התקשורת ״זבל״ ולשים אותם בכפיפה אחת זה די רדוד ולא רציני. והתוצאה היא טוקבקיסטים כמו ההזוי שהגיב מעליי, שאפילו לא מבין שהוא סותר את עצמו ואת כל מה שכתבת בכתבה.

    הרי אם התאגיד ממומן בידי המדינה אז לדידך טום הוא אמור להעביר בעיקר מסרים פרו-ממשלתיים, ובפועל ברוב הזמן ההיפך הוא הנכון כך שהתאגיד הוא בעיניי סיפור הצלחה ומראה שכן אפשר להתנתק מהחוליים והנגעים שדיברת עליהם. אני בטוח שהתאגיד למשל, כמו ערוצי תקשורת אחרים, אינם חפים מבעיות וטוב מאוד שהצבעת עליהן, אבל מכאן ועד לבטל לחלוטין את כל מה שמוצג בהם זה רדידות מוחלטת.

    טוב היית עושה אם היית מצביע על הבעיות ומוסיף שכדי לקבל תמונה רחבה יותר של הדברים כדאי לעקוב אחרי עיתונאים רציניים ומעמיקים בטוויטר/פייסבוק או איפה שזה לא יהיה.
    אגב, להשוות (באופן סמוי כפי שעשית) בין ביטאון ממשלתי כמו ישראל היום שהוא נעדר ביקורת לחלוטין, לבין עיתון כמו ידיעות אחרונות (על אף הבעיות הרבות בו) זה זלזול באינטיליגנציה.

  4. מיקי הגב מרץ 18, 2021 בשעה 22:18

    ייאוש מוחלט. מנסה להתנתק מהחדשות כדי להפסיק לדאוג ממה שקורה למדינה. אומרת לעצמי שגם ככה תמיד רציתי לעבור מכאן (לפני שביבי נתקע בשלטון ובלי קשר לפוליטיקה). מנסה לשכנע את עצמי שלא אכפת לי. נכשלת בהכל והדאגה אוכלת אותי מבפנים. מה עושים? איך מתנתקים מכל זה? רעיונות יתקבלו בברכה:-)

השארת תגובה

ביטול

אל תפספסו דבר

הצטרפו בתור תומכי פטראון

כלכלה קלה בפייסבוק

ציוצים של כלכלה קלה

כלכלה קלה באינסטגרם

ערוץ הטלגרם של כלכלה קלה
ארכיונים
  • ספטמבר 2020
  • אוגוסט 2020
  • יולי 2020
  • יוני 2020
  • מאי 2020
  • אפריל 2020
  • מרץ 2020
  • פברואר 2020
  • ינואר 2020
  • דצמבר 2019
  • נובמבר 2019
  • אוקטובר 2019
  • ספטמבר 2019
  • אוגוסט 2019
  • יולי 2019
  • יוני 2019
  • מאי 2019
  • אפריל 2019
  • מרץ 2019
  • פברואר 2019
  • ינואר 2019
  • דצמבר 2018
  • נובמבר 2018
  • אוקטובר 2018
  • ספטמבר 2018
  • אוגוסט 2018
  • יולי 2018
  • יוני 2018
  • מאי 2018
  • אפריל 2018
  • מרץ 2018
  • פברואר 2018
  • ינואר 2018
  • דצמבר 2017
  • נובמבר 2017
  • אוקטובר 2017
  • ספטמבר 2017
  • אוגוסט 2017
  • יולי 2017
  • יוני 2017
  • מאי 2017
  • אפריל 2017
  • מרץ 2017
  • ינואר 2017
  • דצמבר 2016
  • נובמבר 2016
נושאים
איכות_הסביבה איכות הסביבה אירוויזיון אירופה ארצות הברית בידור ביטחון דוח_מבקר_המדינה הייטק הסתדרות העולם הערבי השכלה ועדי עובדים חופשה חינוך חקלאות טכנולוגיה יבוא ישראל מזון מחירים מיסים מערכת החינוך משבר_הדיור משרד_האוצר נדל"ן סטודנטים סין עוני עסקים פודקסט פוליטיקה פייסבוק פשע ציטוט_כלכלי ציטוט כלכלי קולנוע קומוניזם קורונה קפיטליזם רגולציה רווחה תחבורה תיירות תעופה
אודות כלכלה קלה

חיי היום יום שלנו כוללים שימוש בכסף, החלטות כלכליות וניסיון לעשות שימוש חכם במשאבים מצומצמים שעומדים לרשותנו.

 

למרות שנים של לימודים בבית הספר ובאוניברסיטה, מעטים מאתנו זוכים ללמוד על כלכלה, על איך היא פועלת ואיך היא יכולה לעזור לנו לשפר את חיינו.

 

המטרה של "כלכלה קלה" היא לעזור להנגיש את הידע הכלכלי שכל כך נחוץ לרבים מאיתנו בשפה קלה נגישה ואקטואלית.

RSS

RSS Feed

Theme by Pojo.me - WordPress Themes
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס