לפני כמעט שנתיים לקחתי החלטה להתנתק מאתרי החדשות הגדולים, לא לקרוא את העיתונים שמחולקים חינם ברכבת ולא לצפות במהדורת החדשות. למרות שלהיות מעודכן ולהבין יותר טוב את העולם שבו אני חי מאוד חשוב לי, במבט לאחור הבנתי כמה זה פגע בניסיון להשיג בדיוק את המטרות האלה. כשמנתחים את הדרך שבא אנחנו מתעדכנים בחדשות, לחברות התקשורת יש אינטרסים מנוגדים לשלנו ולרוב העבודה שלהם אין כמעט שום תרומה חיובית על החיים שלנו.
חדשות ואינטרסים מנוגדים
למרות שהאינטרס שלי הוא לקבל מידע על אירועים והאינטרס של העיתון זה לכתוב עליהם, בפועל עיתון צריך לממן את עצמו, לשלם משכורות ולממן כתבות שלוקחות הרבה זמן ודורשות הרבה משאבים. בשנים האחרונות, חדשות, נהיו מצרך כל כך זמין עם היצע כל כך גבוה שהציבור למד לקבל חדשות כמוצר חינם שלא משלמים עליו. נוצר מצב שבו לעיתון מאוד קשה להיות עסק רווחי או עסק שיכול להשקיע חודשים בתחקירים ארוכים.
פרסומות שהיוו חלק נכבד מהכנסות העיתונים הפכו להיות פחות רלוונטיות בעידן של גוגל, פייסבוק וחוסמי הפרסומות. זה הוביל את העיתונים להתחיל למכור כתבות ממומנות, כאלה שאנחנו לא שמים לב שהם פרסומת אבל הם כאלה. כתבות על מחקרים לא מדעיים שיגרמו לכם לקנות מוצר שאתם לא צריכים, כתבות שמציגות חברות ואנשי מפתח באור חיובי כי יש להם כסף לשלם על כתבה כזאת ואפילו פוליטיקאים שמפרגנים לעצמם על פעילות שהם עשו לאחרונה כמו הנציג שלנו באו"ם, דני דנון.
מאחר שכתבות ממומנות ופרסומות זה לא מספיק, אתרי חדשות החלו לחפש מקורות הכנסה שיאפשרו להם להמשיך להתקיים גם במצבם הקשה. אנשים שיש להם כסף זמין ורצון להשיג השפעה עלו על הגל והחליטו לרכוש עיתונים ולהפוך לבעלים של עסקים כושלים. עיתונים הפכו להיות כמו קבוצות כדורגל, הם אולי מפסידים כסף אבל הבעלים מקבלים ערך יותר גדול מההפסד. אם ידע הוא כוח, ועיתון חדשות קובע מה הוא הידע הנגיש לציבור, אני כבעל עיתון יכול לשלוט בדעת הקהל. במצב שנוצר, לאמת אין הרבה משמעות, בעלים של עיתונים דואגים שהעסקים שלהם יפיצו את הידע שהם רוצים שהציבור ידע, מסתירים את הידע שהם רוצים שהציבור לא ידע וזורקים לפח כל שמץ של אמת שפוגעת באינטרסים מנוגדים. "ידיעות אחרונות" שונאים את ביבי, ב"ישראל היום" אוהבים אותו, ובשורה התחתונה האמת היא באמצע ואף אחד לא כותב אותה. המשחק הפך להיות איך לכתוב עובדות תוך כדי הבעת עמדה אישית על אותם עובדות בלי שהקוראים ישימו לב.
עיתונות רדודה
בגלל העובדה שעיתונים וערוצי חדשות רוצים שהקוראים או הצופים יתחברו באופן קבוע לאתרים ולערוצים שלהם, הם דואגים להוציא עשרות כתבות ביום ולמלא את עצמם בתוכן שטחי ולא מעניין רק כדי שיהיה תוכן. 99% מהכתבות שמתפרסמות רק ממלאות מקום כדי שאתם תכנסו לבדוק מה קורה בYnet כל 10 דקות, ככה אתם נחשפים לפרסומות והאתרים מרוויחים כסף שכל כך נחוץ להם. המודל הכלכלי הזה גורם לקליקבייטים, כתבות שמבזבזות את הזמן של הקוראים ולינקים לכתבות על מקרי אונס שמלוות בדוגמניות עם מחשוף. כתבות טובות דורשות עבודה מעמיקה, עבודה של ימים ושבועות ולפעמים גם חודשים ושנים. כשאתה צריך לשחרר עשרות כתבות חדשות כל יום כדי לשרוד, קשה להאמין שיישאר לך זמן גם לעשות תחקירים איכותיים.
קהות חושים וחוסר אמפתיה
מכל הדברים שתיארתי, לדעתי ההשפעה הכי שלילית בהתחברות תמידית לאתרי חדשות הוא שחדשות על בסיס קבוע הופכים אותנו לקהים וחסרי אמפתיה. אתרי חדשות הם בגדול אוסף ענקי של אסונות שמתארים לנו בעזרת כותרות דרמטיות אירועים שאין לנו שום השפעה עליהם. הם מעוררים בנו פחד, כעס ואכזבה אבל אנחנו לא אלה שגרמנו למצב הזה לקרות ואנחנו גם לא ממש יכולים להשפיע עליו.
במשך מספר שנים היו מאות כתבות בנושא הגרעין האיראני ועם זאת רק קומץ אנשים בודדים באמת יכל להשפיע על התוצאה, אפילו ראש ממשלת ישראל היה דמות שהתעלמו ממנה כדי לסגור עסקה בלעדיו. במצב הזה שבו בכל יום אסונות עוטפים אותנו מכל כיוון ולכל דבר יש השלכה דרמטית שתביא לסוף שלנו, אנחנו מתחילים לשכוח מדברים קטנים שבהם אנחנו כן יכולים לעזור. צרות פשוטות של השכנה מהקומה למטה, נראות לנו לא חשובות לעומת אינתיפאדת הסכינים, למרות שדווקא לשכנה אנחנו כן יכולים ולעזור. כשהכול נורא חשוב כל הזמן, מהר מאוד אנחנו הופכים להיות אדישים לכל דבר שהוא פחות מפצצת אטום שתהרוג את כולנו.
רשות השידור היא לא הפיתרון
בעקבות השיח על סגירת רשות השידור עולות הטענות שהדרך היחידה שתהיה כאן עיתונות איכותית היא על ידי גוף ציבורי שלא תלוי באינטרסים של מיליונרים שמחזיקים עיתונים. רק גוף ציבורי שימומן מכספי משלמי המיסים יוכל לתת מענה לבעיה החמורה הזאת, רק ככה נוכל לקבל כתבות שלא מפחדות לומר את האמת. אבל המציאות היא שמי שאחראי על חלוקת כספי המיסים היא הממשלה וכל עוד היא זו שאחראית על מימון גופי התקשורת היא גם תהיה הראשונה שתדאג לחסום כל ביקורת כלפי עצמה. גוף תקשורת במימון הממשלה לעולם לא יוכל לעשות כתבות שנוגדות את האינטרס הממשלתי, יום לאחר שידור הכתבה יגיע האיום לסגור את הגוף.
בלי קשר לגחמות של פוליטיקאים, רשות השידור צריכה להסגר, ממשלה עם ערוץ חדשות היא ממשלה שמשתמשת בכספי מיסים בשביל פרופגנדה. בדיוק אותה פרופגנדה שמגיעה בצורה של שיווק של רכבת ישראל או הפרסומות חברת חשמל, שני גופים ללא תחרות במשק. על מנת שלא תהיה פרופגנדה גוף תקשורת חייב להיות מנותק ממי שהוא מעביר עליו ביקורת.
אז איך בכל זאת אני מתעדכן
אחרי כל זה אפשר לחשוב שאני מנותק לגמרי ולא מודע לבעיות שיש במדינה שאני חי בא או בעולם בכלל. המצב הוא שאני לא מנותק בכלל, בשנתיים האחרונות אני הבנתי שאת הרוב הגדול של החדשות אפשר לצמצם למשפט אחד או שתיים ואין לי שום צורך לקרוא ניתוחים בלתי נגמרים שנכתבו על ידי אנשים מבולבלים בדיוק כמו האנשים הקרובים אליי. את הדברים המעניינים אני מוצא בהמון מקורות אחרים שהם לא אתרי חדשות וערוצי תקשורת:
- מעקב אחרי כל חברי הכנסת והשרים ברשתות החברתיות מאפשר לי גם להתעדכן במה חשוב לאנשים שמנהלים את המדינה אבל גם לקחת כל מה שהם כותבים בקונטקסט של המפלגה והאידיאולוגיה שהם מייצגים. ברור לי שהזווית של בנט על חוק ההסדרה תהיה שונה מהזווית של זהבה גלאון אבל לפחות אני יודע מה מניע אותם ולמה הם מתארים את המציאות כמו שהם מתארים אותה.
- מעקב אחרי קבוצות פוליטיות כמו: האקדמיה לימין, חופש לכולנו, התנועה לאיכות השלטון וכל גוף שמבקר את הממשלה מהזווית שלו בצורה עניינית ומעמיקה.
- מעקב אחרי עמודים עיתונאים עצמאיים כמו: תומר אביטל, טל שניידר, הבלוג על פילים וחמורים ואפילו הבלוג "הסולידית" שמביאה ניתוחים מעמיקים לגבי שוק ההון.
- מעקב אחרי העמודים האישיים של עיתונאים כמו: איתי אנגל, רביב דרוקר, שאול אמסטרדמסקי ועמית סגל. לרובם יש יותר דברים לומר ממה שנותנים להם לשדר.
- מעקב אחרי ערוצי יו טיוב רלוונטיים: פשוט תחפשו נושאים שמעניינים אתכם ואז תעקבו אחרי האנשים שמסבירים אותם בצורה טובה ומקצועית.
- אני לא!!! עוקב אחרי עמודי הפייסבוק של אתרי החדשות, זה זבל בדיוק כמו האתרים שלהם
בצורה הזאת אני מבין מה האינטרסים שמניעים את כל הגופים והאנשים האלה, יותר קל לי להבין האם הביקורת היא עניינית או האם היא רק מקדמת אג'נדה שמתאימה להם. עם עיתונים כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה מאחר שהם משקיעים הרבה עבודה להראות כאילו הם אובייקטיביים והרבה פעמים הם אפילו מצליחים בזה.
אבל מה הפתרון עבור אתרי חדשות?
הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שאנחנו כצרכני חדשות צריכים להתחיל לשלם על מקורות חדשות איכותיים. אם כולנו נשלם 20 ₪ בחודש לעיתון הוא ישרת אותנו, הוא לא יצטרך משקיע עם הרבה כסף שינצל אותו לצרכים האישיים שלו, הוא לא יצטרך למכור כתבות ממומנות ואפילו לא יצטרך לבקש עזרה ממשלה שאותה הוא אמור לבקר. נכון ש20 שקל זה הרבה יותר מחינם אבל בשלב הזה אני חושב שכולנו חייבים להסכים ששום דבר הוא לא בחינם והמחיר שאנחנו משלמים גבוה מאוד.
אני יודע שכרגע אין גוף שממש מתאים להגדרה אבל לפחות בואו נפסיק לצרוך זבל של חדשות, אם עיתונים וערוצי חדשות יבינו שלייצר חדשות רדודות זה לא הדרך אז הם יעשו את ההתאמות המתאימות. כרגע העיתונות נראית כמו שהיא נראית כי כולם מצפים לקבל מוצר מורכב וחשוב בחינם, והאמת היא שקשה להעביר ביקורת על משהו שהוא גם חינם וגם כולם צורכים אותו בלי לחשוב פעמיים.
מכורים לחדשות ולא מסכימים עם אף מילה? לא זוכרים מתי ראיתם מהדורת חדשות? יודעים איך לפתור את משבר האמון בתקשורת?
תשאירו תגובות, הערות ושאלות ואשמח להחזיק תשובות
רשימת עמודי פייסבוק/אנשים שאני אוהב לעקוב אחריהם בשביל מידע איכותי ומעמיק:
כלכלה מהארץ ומהעולם
דעת מיעוט
עומר מואב
חופש לכולנו
לו הייתי שר אוצר
התנועה הליברלית החדשה
הליברלים בליכוד
נער אוצר
מבוא לכלכלה עם רועי עידן
כלכלה קלה
אלון גולדברג
אורי כץ
הפוסט הזה יחסית ישן אז אני לחלוטין מסכים עם כל אחד מעמודי הפייסבוק שרשמת – כולם אנשים נהדרים שמעלים את רמת הדיון הפוליטית/כלכלית במדינה
הייתי מוסיף גם את:
מדברים כלכלה
תועלת שולית
ערך מוסף (פודקאסט)
כלכלה גדולה בקטנה
Roey Tzezana
Amir Cooper
אחרי שנה של התאגיד אפשר להגיד בביטחון "טעינו"
זו הייתה תמימות לחשוב שהתאגיד ישאר חף מנגיעות.
מנכל התאגיד ומשאבי אנוש עושים בתאגיד כבשלהם.
יש להם אגנדה של מדינת תל אביב-ליברלית פרו ערבית והטפת פמינזם קיצוני במסווה "שוויון"
עלה התאנה היחיד שיש להם זה אבישי העברי.
כנראה שהמנכל רואה בהטפת ערכים אלה שליחות -אחרת לא מובן ריכוז הדעות המשוכפלות בתאגיד