לאורך ההיסטוריה, במערכת היחסים בין בריטניה לבין ארצות הברית מיסים התגלו כנושא רגיש. כבר בתחילת הדרך תושבי היבשת החדשה החליטו למחות נגד הממשל הבריטי על תשלומי מיסים גבוהים שהוטלו עליהם וזאת ללא ייצוג הולם בפרלמנט הבריטי. היחסים המשיכו להתדרדר, התושבים יצאו למלחמה שהפכה למלחמת העצמאות ובסופו של דבר הוקמה מדינה חדשה בשם ארצות הברית. למרות ההתחלה הקשה, עם השנים שתי המדינות הפכו לידידות קרובות והיום שתיהן מחזיקות בשגרירויות אחת אצל השנייה ודווקא הידידות הזאת הובילה לסיפור מוזר על חובות ותשלומי מיסים.
כמו שמסבירה הכתבה של Half as Interesting, בין השעות 7:00 ל-22:00, אם תרצו לנסוע ברכב בתוך האזור המרכזי של לונדון אתם תצטרכו לשלם אגרה בגובה 15 פאונד עבור כל יום שבו בחרתם לנסוע בעיר. הסיבה לכך קשורה לפקקים, לזיהום אוויר ולעובדה שהעלות של כבישים שחסומים ואי אפשר לנסוע עליהן יוצרת נזק הרבה יותר גדול מהטלת המס. מס גודש כמו זה שמוטל בלונדון מאפשר להציג לנהגים את עלות הזיהום והעומס שהם מטילים על אחרים לפני שהם בוחרים לעלות לכביש ולהשתמש בכספי האגרה כדי לשפר את התחבורה הציבורית ולאפשר לאנשים לבחור באלטרנטיבה של רכבת או אוטובוס במקום בנסיעה ברכב.
אז איך מיסי הגודש קשורים ליחסים בין ארצות הברית ובריטניה? קיימים מספר פרמטרים שמעניקים לנהגים פטור מתשלום האגרה. לדוגמה רכבים נקיים משלמים פחות, תושבים שגרים בתוך אזור האגרה מקבלים הנחה משמעותית ומשפחת המלוכה קיבלה אישור לשלם את המס מראש לתקופה מסוימת, עם הנחה של 90 אחוזים כי הם גרים בתוך האזור, אך המלכה עצמה קיבלה פטור כשהיא נוסעת ברכב הרשמי שלה. למרות כל הפטורים וההנחות, שגרירים של מדינות אחרות כן חייבים לשלם את אגרת הגודש וכאן בעצם מתחילה הבעיה בין ארצות הברית לבריטניה.
למרות שהשגרירים האמריקאים חייבים לשלם את אגרת הגודש כשהם נוסעים בתוך לונדון בפועל הם פשוט מסרבים לשלם את האגרה וכדי להבין למה הם עושים את זה אנחנו צריכים לחזור אל ועידות ונציה משנת 1961 ו-1963 שקבעו ששגרירויות בעולם יהיו פטורות מתשלומי מיסים במדינה שבה הם יושבים. זאת הסיבה שהדיפלומטים האמריקאים מסרבים לשלם את אגרת הגודש וזאת כי על פי טענתם מדובר במס לכל דבר. לונדון מנגד טוענת שמדובר בתשלום על שימוש בכביש, דבר שאין לו פטור.
בכל מקרה אחר כנראה שלונדון יכלה לתבוע את השגרירים ולדרוש מהם לשלם את אגרת הגודש כמו כל אדם אחר אבל החוק הבינלאומי קבע גם שדיפלומטים זכאים לחסינות מפני מערכת המשפט של המדינה שבה הם יושבים. קיימות רמות שונות של חסינות אבל בשורה התחתונה במקרה הזה מדובר בעבירה זניחה יחסית על החוק שמאפשרת לאנשים רבים מאוד בשגרירות לקבל פטור. למרות זאת בערך 75 אחוזים מכל השגרירויות משלמות את אגרת הגודש אבל עדיין יש לנו 25 אחוזים, שכוללים את ארצות הברית, יפן, ניגריה, רוסיה, הודו ומדינות אחרות שבוחרות לא לשלם את אגרת הגודש. אותן מדינות חייבות ביחד ללונדון 100 מיליון פאונד וארצות הברית חייבת יותר מ-12 מיליון פאונד.
אז מה האפשרויות של לונדון? בגדול הם יכולים לפנות לבית הדין הבינלאומי אבל בפועל גם לבית הדין אין באמת כוח לחייב את ארצות הברית לשלם. הצעד הרציני האמיתי הוא לגרש את הדיפלומטים ולפוצץ את הסיפור ברמה בינלאומית אבל צעד כזה יהיה קיצוני ומוגזם מידי ולכן לא ננקט. כך יוצא שארצות הברית חייבת לבריטניה מיליונים באגרות גודש ופשוט מסרבת לשלם וטוענת שכלל לא מדובר בכסף שהיא חייבת.
אז בצד של מי אתם בריטניה או ארצות הברית?
***
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
התורם גלעד מוצפי
טריידסטריט Trade Street – מפגש הרחוב של הסוחרים והמשקיעים – בואו להתעדכן בכל מה שחם בשוק ">http://bit.ly/2wsXoEJ
קהילת הפני סטוקס של ישראל The Israeli Penny Stocks Community – סקירות שווקים וניתוחי עומק על מניות קטנות ובינוניות בוול סטריט ">http://bit.ly/2wrp9e3
רז גמליאל – סוחר מניות ומנטור אישי – מסחר מבוסס פנדמנטלס וניתוחי עומק ">http://bit.ly/2auG4BY
דניאל נבון – Trading.IL – עדכונים, סקירות וניתוחים טכניים חינמיים מדי יום עקבו אחרינו גם בטלגרם – T.me/TradingIL
אביב לוי – מפתח תוכנה המתמחה במערכות מידע מבוססות web ואפליקציות – ">https://avivlevi.m
טופנדה – סוכנות בוטיק לשיווק חברות סטארטאפ ואפליקציות ">http://bit.ly/topanda-co-il
***
לפוסטים נוספים בנושאי מיסים:
">http://bit.ly/2Fib6ej
לכתבה המלאה של Half as Interesting:
">https://youtu.be/3D4Bz7r7cCM
