אחד המדדים המעניינים להשוואה כלכלית הוא “מדד החופש הכלכלי”. המדד בוחן עד כמה כלכלה פועלת באופן חופשי או במילים אחרות אחרות עד כמה היא קפיטליסטית. את המדד יצרו מילטון ורוז פרידמן ביחד עם מייקל ווקר בשנת 1975 בתקופה שהייתה השיא של המלחמה הקרה. באותה תקופה עוד לא היה ברור אם אולי ניהול ממשלתי מרכזי כמו של ברית המועצות לא עדיף על פני כלכלות חופשיות כמו של ארצות הברית ולכן היה חשוב לאסוף נתונים על מנת להבין איזו שיטה עדיפה.
אז האם חופש כלכלי טוב לנו?
אחת הטענות הכלכליות שחוזרות על עצמן היא הטענה ששווקים חופשיים וקפיטליזם הם טובים עד גבול מסוים אבל בסופו של דבר פוגעים בחלשים בחברה והופכים אותם לעניים יותר על חשבון קבוצה מצומצמת של עשירים. מאחר שהמדד קיים מאז 1975 בהחלט ניתן לבחון את הטענה ולהבין אילו כלכלות עדיפות.
העושר הממוצע של כל אזרח
בטבלה המצורפת ניתן לראות את הקשר בין התוצר לנפש במדינה לבין החופש הכלכלי. חד משמעית, במדינות בעלות חופש כלכלי יותר גדול, כל אזרח בממוצע מייצר יותר תוצר ובעצם מרוויח יותר כסף מאזרחים במדינות בעלות כלכלות לא חופשיות. הפער בעושר בין הרבעון הכי חופשי של המדינות לרבעונים הפחות חופשיים הוא מאוד משמעותי. בין הרבעון הכי חופשי לשני הכי חופשי הפער בתוצר לנפש כמעט פי 2.
העושר של העשירון התחתון
התוצר לנפש רק עונה על השאלה כמה מייצר כל אזרח בממוצע ולכן גם מדינות בעלות משאבי נפט גדולים שמתחלקים בין קבוצה קטנה של אנשים יכולים ליצור תוצאה של תוצר גבוה לנפש. כדי לפתור את הבעיה ולהבין את מצב החלשים בחברה נוכל להביט על הטבלה הבאה שמראה את גובה ההכנסה של העשירון התחתון לפי רמות החופש במדינות השונות. אנחנו רואים בבירור שהחלשים ביותר בחברה הרבה יותר עשירים במדינות חופשיות כלכלית. העניים במדינות הקפיטליסטיות ביותר עשירים כמעט פי שלוש מהעניים ברבעון השני הכי חופשי.
החלק של העשירון התחתון מתוך כלל העוגה
לבסוף, בטבלה האחרונה ניתן לראות את החלק באחוזים של העשירון התחתון מכלל ההכנסה במשק. במדינות ריכוזיות וסגורות כלכלית, החלק באחוזים של העשירון התחתון מתוך כלל ההכנסה לא שונה בהרבה מהמדינות הכי חופשיות – זאת אומרת שמדינות בעלות כלכלות ריכוזיות לא מספקות לחלשים אחוז יותר גדול מהעוגה, הן מספקות להם את אותו אחוז מעוגה קטנה יותר.
איך מודדים חופש כלכלי?
המדד מורכב מארבע קטגוריות גדולות שכל אחת מהן מורכבת משלושה תתי סעיפים בעלי ציון בין 0 – 100. 100 הוא המצב האידיאלי מבחינת שווקים חופשיים ו-0 הוא המצב הגרוע ביותר. תתי הסעיפים מחושבים על בסיס מקורות בינלאומיים רבים כמו הבנק העולמי, הפורום הכלכלי העולמי ומדד התחרותיות העולמי.
את המקורות ושיטת החישוב המלאה ניתן לראות כאן.
השוואות של חופש כלכלי
מה עם המדינות הסקנדינביות?
אחד המיתוסים הגדולים שנוצרו בשנים האחרונות כביקורת על כלכלות חופשיות הוא הטענה שהכלכלות בעלות הרווחה הכי גבוהה בעולם, כמו הכלכלות הסקנדינביות, הן לא כלכלות חופשיות. מדובר בכלכלות סוציאליסטיות, בניהול ממשלתי נוקשה שמצליחות לספק את רמת החיים הגבוהה בעולם. בפועל, כל המדינות הללו הן מדינות בעלות כלכלה חופשית וקפיטליסטית, ולא רק שהן קפיטליסטיות הן יותר קפיטליסטיות מהכלכלה הישראלית.
בטבלה הבאה תוכלו לראות את ההשוואה בין ישראל לשלושת המדינות בעלות הרווחה הכי גבוהה בעולם על פי מדד לגטום. ניו זילנד, פינלנד ונורווגיה כולן בראש רמת החיים העולמית ושלושתן בעלות כלכלות יותר חופשיות משל ישראל. ניו זילנד במקום ה-3, פינלנד במקום ה-24 ונורווגיה במקום ה-25, כולן מדינות יותר קפיטליסטיות מישראל וזה בהתחשב בכך שכלכלת נורווגיה זכתה במשאבי טבע שיכלו להוביל את הממשלה למדיניות הרבה יותר סגורה.
הנמרים האסייתים
גם הכלכלות האסייתיות המצליחות כמו הונג קונג, סינגפור או דרום קוריאה, כלכלות שנדמה לנו שנשלטות ביד רמה על ידי שלטון מרכזי, הן כמה מהכלכלות הכי חופשיות בעולם. ליתר דיוק הכלכלה הכי חופשית בעולם היא של של הונג קונג ובמקום השני ישר אחריה נמצאת סינגפור.
המדינות המתפתחות והקשיים בצמיחה
המדינות המתפתחות הגדולות לעומת זאת, אלו שעוד צריכות לעשות עבודה קשה על מנת להגדיל את רמת הרווחה של התושבים שלהן, סין, הודו, רוסיה וברזיל הן כולן כלכלות פחות חופשיות מהממוצע העולמי וחלק מהקושי שהן מתמודדות איתו הוא פיתוח החופש הכלכלי ומעבר מניהול מאוד ריכוזי של הכלכלה.
מכל הכלכלות המתפתחות דווקא ברזיל הכי מעניינת כי אחרי שנים שבהם הייתה הכי חופשיה והפכה לכלכלה הכי מבטיחה בתחילת שנות ה2000 היא נפלה לידי מפלגות ריכוזיות שפגעו בכלכלה שלה באופן קיצוני. היום ברזיל רק הולכת ומתדרדרת, הן מבחינת החופש הכלכלי והן מבחינת רמת החיים בה.
תחתית המדד
ומי המדינות בעלות החופש הכלכלי הכי נמוך? מי המדינות ששולטות במחירים, בתוצרת ובחלוקה של העושר ביד רמה? אלו כמובן צפון קוריאה, וונצואלה וקובה. מה שמיוחד בוונצואלה היא ההתדרדרות הקבועה בחופש הכלכלי לאורך 20 השנים האחרונות עד למצב כיום שבו ערך הכסף כל כך נמוך ששטרות משמשים לעטיפה של אוכל רחוב כי נייר יקר מידי.
אז איפה מדורגת ישראל?
ישראל מדורגת במקום ה-36, בקטגוריית ה-Moderately Free עם ציון 69.7. שנה שעברה היינו מדורגים במקום ה33 עם ציון 70.7 והצלחנו להכנס לקטגוריית ה-Mostly Free.
הטבלה המצורפת משווה בין המצב של ישראל בשנת 2007 (ציון כולל של 64.8) לבין המצב היום (ציון כולל של 69.7). ניתן לראות בטבלה שבהחלט השתפרנו בתחום החופש הפיננסי, המסחר החופשי, החופש המוניטרי, עול המיסים וזכויות הקניין. בנוסף יש לנו ציונים טובים בשתי הקטגוריות החדשות, יעילות מערכת המשפט ובריאות פיסקלית.
בצד הפחות חיובי אנחנו התדרדרנו בציון שלנו בחופש ההשקעה, חופש התעסוקה, הוצאות הממשלה שגדלו והנפילה הגדולה ביותר בצד היושרה ממשלתית. חשוב לשים לב שהציונים הנמוכים ביותר של ישראל במדד הם בתחומי היושרה הממשלתית (47.6), הוצאות הממשלה (65.5), חופש עסקי (69.9) וחופש התעסוקה (64.3).
כל הציונים השליליים האלה משפיעים עלינו לרעה והופכים אותנו לטיפה יותר עניים ולבעלי עוגה קטנה יותר שאפשר לחלק. כשלוקח הרבה זמן לפתוח עסק או שיש צורך בהרבה ביורוקרטיה כדי להקים אחד אז עסקים חדשים לא קמים ויוזמות נהדרות לא מתממשות. כשאי אפשר לפטר עובדים זה אומר שאנחנו מעסיקים אנשים לא יעילים שיכלו לתרום בתעשיות אחרות שזקוקות יותר לעובדים. כשההסתדרות משביתה את המדינה וחוסמת את הנמלים היא בעצם יוזמת מצור על ישראל, מצור שעולה מיליונים בכל שעה שהוא מתקיים. כשהוצאות הממשלה גדלות זה אומר שנשאר פחות כסף לאזרחים ביד כדי לעשות בו את השימוש הכי נכון מבחינתם, חלקם אפילו היו חוסכים ומשקיעים בעסקים. ולבסוף כשאין יושרה ממשלתית זה אומר שיש שחיתות, ויש משאבים שמופנים למקומות שלא תורמים לאף אחד חוץ מלפוליטיקאי או לפקיד הממשלתי.
אם אנחנו רוצים להתווכח על איך לחלק את העוגה אנחנו חייבים קודם להבין איך מגדילים אותה כדי שהחלק שכל אחד יקבל יהיה כמה שיותר גדול – דרך מעולה לעשות את זה היא בעזרת מדד החופש הכלכלי. אם נתמקד ביצירת עושר אז במקום לריב על פירורים נוכל להרשות לעצמנו אפילו שתי חתיכות מהעוגה.
תחשבו על המדינות בגרפים שהצגנו ועל הפוליטיקאים שאוהבים לספר על כשלון הקפיטליזם והאכזריות שלו. האם הם היו מוכנים לגור בקובה או בוונצואלה? האם הם שואפים לקחת אותנו לשם? ואם הם רוצים שנחיה כמו בדנמרק או בסינגפור אז לא הגיע הזמן להודות שהקפיטליזם ולא המחסור בו הוא שיצר את ההצלחה הגדולה במדינות האלה?
הסוד של המדינות המוצלחות בעולם הוא קודם כל יצירת עושר מאוד גדולה ואחר כך, בלי יותר מידי ריבים התמקדות בצורת החלוקה של העושר.
פוסט מעולה ומפורט, יש אפשרות לקבל הפניות למקורות? תודה!
כמובן
זה האתר המלא של המדד ומאפשר לך לבחון כל מדינה, להשוות בין מדינות ולהציג את מפת העולם לפי החופש הכלכלי
http://www.heritage.org/index/
להשוואות בין שנים ובדיקה של תתי הסעיפים לאורך זמן ניתן להשתמש בכלי הבא:
http://www.heritage.org/index/explore?view=by-region-country-year
להצגת הגרפים להשוואות בין המדינות:
http://www.heritage.org/index/visualize
למתודולוגיה של חישוב הנתונים והמקורות החיצוניים שהמדד משתמש בהם:
http://www.heritage.org/index/book/methodology
כדי לקרוא את הדוח המלא של 2017 ולקבלת המצגת של מכון פרייז'ר עם ההשוואות בין הרבעונים ניתן למצוא את כל המידע בתחתית העמוד הבא:
https://www.fraserinstitute.org/studies/economic-freedom-of-the-world-2017-annual-report
מקווה שזה יעשה לך סדר 🙂
עשית עבודה מעולה אחי.
כל הכבוד לך!
קודם כל פוסט נהדר – עוזר ממש להסביר לחברים למה קפיטליזם זה טוב!
שאלה שעלתה לי מחבר, והאמת שאין לי תשובה טובה –
אם הכלכלה הקפיטליסטית גורמת גם להעלאה של מדד המחירים, אז התמג לנפש של העשירון התחתון נהיה פחות רלוונטי כי בעצם הכסף הזה שווה פחות.
יש לך תשובה טובה? בכללי יש סיקורים דומים שמתחשבים גם ביוקר המחיה במדינות השונות?
תודה מראש
כלכלה קפיטליסטית או כלכלה חופשית לחלוטין לא גורמת לעליית מדד המחירים, מה שגורם לעליה היא מדיניות מוניטרית של הבנק המרכזי.
זה נושא מאוד מורכב אבל בקצרה הבנק המרכזי מנסה לשמור על יציבות מחירים אבל בגלל שדיפלציה (ירידת מחירים) אפילו קטנה יכולה ליצור נזק גדול לכלכלה הבנק המרכזי מכוון לעליית מחירים נמוכה וצפויה של 2 אחוזים. אם יש משהו שאפשר לומר לטובת הבנקים המרכזיים בעשרים השנים האחרונות היא שהם די מצליחים לשמור על יציבות מחירים ועושים את זה לא רע אבל כמו שברור לך לא מדובר על כלכלה חופשית כי יש גוף מרכזי שמחליט מה תהיה כמות הכסף בשוק ולכן אין ממש קשר לקפיטליזם ושוק חופשי.
ליתר דיוק כלכלות סוציאליסטיות מפורסמות בעליות מחירים קיצוניות והיפר אינפלציה (שיותר גרועה מדיפלציה). כלכלות כמו וונצואלה, ארגנטינה וזימבבווה יצרו אסונות כלכליים ופגעו אנושות באנשים על ידי הדפסה מסיבית של כסף על מנת לממן את השירותים הממשלתיים
יש לי תחושה שאתה מקדם כאן אג'נדה פוליטית , ליברליזם כלכלי, זו אומנם תחושה אך מאוד חזקה. מה עם כל הנושא של פערים חברתיים , ילדים עניים, מצב הבתי חולים וחדרי המיון, עד כמה המדדים באמת מצליחים לכמת את הכל כך שישקף את המצב?
אני מסתכל על נתונים והנתונים מציגים שכלכלות חופשיות לצד מוסדות ממשלתיים יציבים מציעים את רמת החיים הגבוהה ביותר לתושבים – גם לעניים.
יש עוני בישראל והתייחסתי לבעיות המדידה של עוני בישראל כאן:
https://easyconomy.com/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99/
לגבי בתי החולים, גם בהם יש בעיות אבל ישראל עדיין מחזיקה באחת ממערכות הבריאות הטובות והמובילות בעולם וכתבתי הסבר מלא כאן:
https://easyconomy.com/%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%90-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%AA-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%96%D7%94/
חשוב לומר שיש עוני, יש פערים חברתיים ולא חסרות בעיות במערכת הבריאות אבל צריך לקחת את הכל בפרופורציה הנכונה ולהתמקד בבעיות. כשאנחנו חושבים שהכל רע וקורס אנחנו עלולים לפגוע גם בדברים שפועלים בצורה מצוינת