סיפור על יוקר המחיה
ההתחלה...
בואו נדמיין שאחרי שנים של עבודה בתחום ההייטק החלטתי להחליף תחום עיסוק ולעבור לתחום ייצור היין. לקחתי כמה קורסים, קניתי את הציוד המתאים ומצאתי לי חלקת אדמה. אחרי חודשים של עבודה קשה, אני טועם את היין ואתו את ההישג הגדול של משקה שהכנתי במו ידי. בתור מי שתמיד אהב את הטבע, את עבודת הכפיים ואת החיבור לאדמה אני לא יכול לדמיין עיסוק יותר ראוי מזה בארץ ישראל, ולכן החלטתי למזוג את היין לבקבוקים ולחלק אותם בין קרובי המשפחה והחברים שלי. כולם סיפרו כמה שהיין מדהים ופירגנו לי על העבודה הקשה.
בעקבות הפידבקים החיוביים החלטתי להשקיע בתחום ולהתחיל למכור את בקבוקי היין, מצאתי כמה חנויות שקנו ממני את היין והמתנתי חודש. אחרי חודש חזרתי לחנויות כדי למכור להם עוד מהיין שלי אך הם אמרו שהם מוותרים כי הקונים לא מעוניינים לקנות אותו. אנשים מעדיפים יין יותר זול שמגיע מצרפת וגם אומרים שהוא טעים יותר. עכשיו, זה ממש מעצבן אותי, כי מה הצרפתים האלה יודעים על אהבת ישראל, מה הם מבינים בתוצרת שהאדמה הישראלית יכולה לייצר. נכון התנאים פה לא אידיאלים אבל איך אנשים לא רואים את הציונות שביין שנוצר על אדמת ישראל.
אתגרים ופתרונות
החלטתי לבחון את האפשרות לייצר יין שיותר מתאים לטעם המקומי, אבל הענבים לא גדלים בתנאים אידיאליים כמו בצרפת וגם אין לי את המכונות שאני צריך כדי להוזיל את העלויות, כמעט התייאשתי אבל אז עלה לי רעיון. בעזרת חברים וקצת מאמץ, הצלחתי ליצור קשר עם שר האוצר. בפגישה שלנו הסברתי לו שאני, כל החברים שלי וכל יצרני היין הישראלים נצביע לו בבחירות הקרובות אם רק יסכים לחסום את היבוא של היין הצרפתי. בהתחלה הוא התנגד אך לבסוף התפשרנו. הסכמנו שבמקום לחסום את היבוא לחלוטין הוא יטיל מס על היין הצרפתי כך שיעלה יותר כסף מהיין שאני מייצר. מי שירצה לקנות את היין הצרפתי יוכל אבל תמיד תהיה לו אפשרות לרכוש את שלי ביותר זול. ככה זה יהיה יותר ציוני ויעזור לתוצרת הכחולה לבנה.
ושוב הכל משתנה...
הכול היה מעולה בשנה הראשונה אבל אז התחלף גם שר האוצר והחליט שהוא לא מעוניין יותר להגן על יצרני היין המקומיים. הקמנו רעש, הפגנות ולמרות שהשר נפגע פוליטית הוא לא וויתר. עברתי על נתוני המכירות, ספרי החשבונות וכמעט התייאשתי לחלוטין אך פתאום שמתי לב שיש הזמנות יותר ויותר גדולות בחנויות בארה"ב. התקשרתי אליהם וגיליתי ששם מאוד אוהבים את היין וקונים אותו למרות שהמחיר גבוה מהארץ. מהר מאוד עשיתי התאמה לעסק והפכתי לייצואן יין גדול בארה"ב.
היום אני מוכר פי 12 יותר יין בארה"ב מאשר שאי פעם מכרתי בישראל ובמחיר יותר גבוה אך עכשיו אני חושש מיצרני היין של קליפורניה שיטילו עליי מיסים.
אז מה אפשר ללמוד מהסיפור?
- מוצרים שמחולקים בחינם הם בעלי ערך יותר גבוה עבורנו מאשר כשאנחנו צריכים לשלם את מחיר הייצור. זאת הסיבה לכישלון של הרבה ארגונים הומניטריים שמחלקים לאוכלוסייה נזקקת מוצרים שהם לא אופטימליים עבורם אבל הם מסכימים לקחת כי זה בחינם. חלוקה ישירה של כסף לנזקקים ברוב המקרים עדיפה על פני חלוקה של מוצרים ספציפיים. קל לחלק משהו בחינם אבל הרבה יותר קשה לשכנע מישהו לוותר על כסף שכבר יש לו ביד והוא יכול להחליט מה הכי חשוב לו לקנות בעזרתו.
- ערך שאנחנו מקבלים ממוצרים משתנה מאדם לאדם, עבורי הציונות ואדמת ישראל היא הדבר הכי חשוב במוצר, לאדם אחר טעם היין ולאדם שלישי זה ערך הבקבוק בעוד כמה שנים אחרי שיתיישן. ערך הוא דבר אישי וסובייקטיבי והשוק החופשי מאפשר לנו לקבוע מה הערכים המשותפים שחשובים לנו. בעזרת סחר חליפין וולונטרי אנחנו יכולים למצוא את המכנה המשותף עם אנשים בעלי ערכים שונים.
- למרות שאני כיצרן נפגע מזה שלא קונים את היין שלי, שאר מדינת ישראל הרוויחה מאוד מיין זול וטעים מצרפת. כשאני הטלתי מס על היין הצרפתי, אני פגעתי בתמורה ששאר האנשים קיבלו מהיין הצרפתי, הכול כדי לכפות בצורה אלימה את הבחירה ביין שלי.
- מאחר שהעולם הוא גלובלי, ההתמקדות בשוק המקומי גרמה לי להפסיד הזדמנות להרוויח הרבה יותר משווקים שבהם יש ביקוש ליין שאני מייצר. בעצם פריון העבודה שלי היה נמוך כי יכולתי לייצר כמות קטנה יותר, להשקיע פחות ועדיין להרוויח הרבה כי מנעתי את הגישה מהמתחרים שלי.
- המעבר לייצוא פתח בפניי שוק הרבה יותר גדול ורווחים הרבה יותר גדולים לאחר התייעלות קטנה והתאמה לייצוא.
- כדאי למנוע מפוליטיקאים את הכוח לנהל מדיניות שמתעדפת תוצרת אחת על פני אחרת, התרומה ממנה קטנה ביותר והנזק למשק כולו אדיר.
הסיפור הזה הוא משל לסחר בינלאומי והחשיבות של שוק גלובלי ופתוח. כשטראמפ רוצה להציל את תעשיית הרכב האמריקאית על ידי הטלת מגבלות על יבואני הרכב הוא פוגע קודם כל באמריקאים שמעדיפים רכבים יותר זולים ואיכותיים מאירופה ואסיה, כשמארי לה פן רוצה להטיל מס של 3% על מוצרים מיובאים כדי להגן על התוצרת הצרפתית היא קודם כל פוגעת בצרפתים, וכשמר כחלון פותח את המצור בחגים ומוריד את חסמי הייבוא אנחנו מגלים שפתאום יש דגים, עופות וירקות זולים בשפע ושבשאר השנה אנחנו עוזרים לגדל פירות וירקות שבכלל לא כדאי לגדל בישראל.
כשבנק ישראל מדבר על פריון העבודה הנמוך הוא גם אומר שהתעשיות שמייצאות לחו"ל לא סובלות ממנו. רק התעשיות שממוקדות בשוק המקומי, כאלה שבדרך כלל גם מוגנות על ידי חסמי יבוא, הם גם אלה שבהם יש פריון נמוך, טכנולוגיות מיושנות ותפוקה נמוכה פר עובד.
הסיפור הזה הוא צד אחד מאוד גדול של יוקר המחיה וחשוב להבין ולהפנים אותו, קודם כל העניים ביותר סופגים את מחירי המזון הגבוהים. בהמשך ההגנה על התוצרת המקומית יוצרת תעשיות לא יעילות שממשיכות להעלות מחירים כי אין תחרות.
ולסיכום, חשוב לזכור שאין הרבה דברים פחות ציוניים מלעלות מחירים לחלשים ביותר בחברה הישראלית.
יש לכם עוד סיפורים על יוקר המחיה בישראל? מאמינים שחייבים להגן על התוצרת הישראלית? חוששים מעוד רפורמות חברתיות של שר האוצר?
תשאירו תגובות ושאלות ואשמח לענות
תודה רבה.
קצר, תמציתי וברור.
איך לא הזכרת את "תעשיית" הטונה הישראלית? 🙂