בגיאורגיה, במחוז מצחתה, יש כפר בשם ארמאזי שגרה בו קשישה בת 75 בשם Haystan Shakarian. בכפר הזה יש גם תחנת רכבת והמשמעות היא שדרך הכפר עובר סיב אופטי. הסיבה לסיב האופטי היא כי בשלב מסוים, חברת הרכבות הגאורגית, Georgian Railways, החליטה להיכנס לתחום התקשורת ולחבר את גיאורגיה לכבל הימי שעובר דרך הים השחור ומעביר בכל שניה 12.6 טרה בייט מידע. הכבל הזה גם מאפשר לגאורגיה להתחבר לאינטרנט ללא שום צורך בתשתיות רוסיות.
כמו שמסבירה הכתבה של Half as Interesting, למרות שהכבל התת ימי מגיע עד עיר נמל בגיאורגיה, על מנת שאזרחי המדינה יוכלו להשתמש בו צריך לפרוס כבלים שיגיעו לכל הערים בגאורגיה. הבעיה היא שפריסת כבלים היא תהליך ביורוקרטי במיוחד שדורש אישורים כדי לבצע פריסה בקרקעות פרטיות וציבוריות שונות. על מנת לחסוך את כאב הראש חברת הרכבות הממשלתית קיבלה אישור לפרוס את הכבלים לצד מסילות הרכבת הקיימות ובצורה הזאת לחבר את כל גיאורגיה לאינטרנט מהיר. החברה בעצם קיבלה זכות לפס ברוחב של 40 ס"מ שעובר לצד כל מסילת רכבת. באופן הזה חברת הרכבות, שהקימה חברת בת בתחום התקשורת עבור התחום החדש, חיברה את כל המדינה לאינטרנט ואפילו המשיכה וסיפקה תשתית על מנת שארמניה השכנה תוכל להתחבר דרכה לאינטרנט.
לאחר שהתשתית הוקמה וגאורגיה התחברה לאינטרנט סיבים מהיר, הקשישה שהזכרנו בהתחלה יצאה מביתה על מנת לאסוף נחושת. מכירת נחושת ומחזור שלה מספקות חומר גלם ליצרנים, מאפשרות חיסכון בהפקת נחושת חדשה ומעניקות הכנסה לאוכלוסיות עניות רבות מסביב לעולם. כחלק ממסע החיפושים שלה, הקשישה הגיעה אל תחנת הרכבת, שמה לב למשהו שמשך את תשומת ליבה והחלה לחפור. במהלך החפירות היא נתקלה בכבל שהיא חשבה שכולל בתוכו נחושת. הקשישה חתכה את הכבל וברגע אחד ניתקה 90 אחוזים מהאינטרנט של ארמניה.
התוצאה של חיתוך הכבל הקטן הייתה שבמשך 12 שעות 3 מיליון תושבים מצאו את עצמם מנותקים מהאינטרנט. תחנות הטלוויזיה היו מנותקות מחדשות, חברות לא יכלו לשלוח מיילים ובתי חולים לא יכלו לגשת לקבצים הרפואיים של המטופלים שלהם. בזמן הזה גיאורגיה חוותה האטה מסוימת בקווי האינטרנט אבל לא סבלה בצורה קיצונית מהבעיה כי היא דאגה ליצור תשתיות גיבוי. בסופו של דבר מצאו את הכבל, זיהו את הבעיה ועצרו את הקשישה.
הסיפור הקטן והמשוגע הזה כולל מספר שיעורים כלכליים מעניינים. הראשון הוא שזכויות קניין על קרקע, מאבני היסוד של הכלכלה המודרנית, יכולים גם להקשות במקרים שבהם נדרש לפרוס תשתיות ולבצע פעילות בצורה רחבה. זה לא אומר שזה רעיון טוב להתחיל להלאים את כל השטחים הפרטיים במדינה אבל השימוש במסילות הרכבת לחיבור המדינה לאינטרנט הוא בהחלט מעניין כשיש מדינה שבה יש פריסה רחבה של מסילות רכבת והוא פשרה טובה.
נקודה נוספת קשורה לאיסוף המתכות שבמקרים רבים נתפס כתחום שלילי במדינות עשירות אבל מהווה מקור הכנסה לרבים מהעניים בעולם. ליתר דיוק המדינות העניות ביותר לרוב יהיו גם אלו שבהן משתלם כלכלית לעסוק במחזור של מתכות וחומרים אחרים ואלו המדינות שבהן יש הכי הרבה מיחזור של חומרים שנזרקים. חשוב לשים לב שתהליך המחזור עצמו מאוד מלכלך ומזהם ורחוק מלהיות ירוק אבל הוא כן מצמצם את כמות המתכות החדשות שנדרשת בכל זמן נתון.
לבסוף, למרות עיסוק שיכל להיות חיובי, לפעילות של הקשישה הגאורגית הייתה השפעה חיצונית שלילית מאוד על גאורגיה ועל ארמניה. למרות שהקשישה זיהתה הזדמנות ויכלה להרוויח מהכבל שאותו חתכה, במידה ולא היה מנחושת, בפועל היא יצרה נזק אדיר לכל שאר האנשים שבכלל לא לקחו חלק בפעילות שלה. השפעות חיצוניות שליליות הן נושא מורכב ולרוב דורשות מנגנונים שמפצים על הנזק שנגרם למעורבים האחרים או חקיקה שכוללת הגבלות. במקרה שלנו חיתוך הכבל היה עבירה על החוק ופגיעה ברכוש ששייך לחברת הרכבות ולכן גם הקשישה נעצרה.
***
התמונה בפוסט שייכת לQuinn Dombrowski
https://www.flickr.com/photos/quinnanya/
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
שילוט שילת – פתרונות שילוט מתקדמים – http://www.shilut.net – 089799899
הומאיגד – השכלה ושירותים פיננסים – http://www.homygod.org
התורם גלעד מוצפי
מאני טוקס Money Talks – ערוץ חדש בנושא מניות והשווקים הפיננסיים! – http://bit.ly/2MNvU27
***
לכתבות נוספות בנושאי טכנולוגיה:
http://bit.ly/2Fu7o2t
לכתבה המלאה של Half as Interesting:
https://youtu.be/Wg_uXCYeZ30
