על פי הערכות, עד שנת 2030, בעקבות שינויי אקלים, הקרח באוקיינוס הארקטי יימס בקיץ ויאפשר דרכי גישה חדשות וקצרות במיוחד להובלה של סחורות מקצוות שונים של העולם. במקביל, הקרחונים הנמסים צפויים לאפשר גישה למאגרי נפט (13 אחוזים מכל המאגרים בעולם), גז (30 אחוזים מכל המאגרים בעולם) ואוצרות טבע רבים אחרים שיהיה ניתן להפיק בעלות משתלמת שתכניס הרבה מאוד כסף למדינות שמחזיקות בשטחים באזורים הללו. בגלל הפוטנציאל הכלכלי האדיר של החוג הארקטי, ניתן לראות שלא רק שחקנים כמו רוסיה, קנדה, נורבגיה וארצות הברית מגבירות את השליטה שלהן בשטחים השונים אלא שגם סין נכנסת למשחק למרות שאין בבעלותה אף שטח רשמי בסביבה.
עבור סין, מצב שבו אין לה שום שליטה על המסלולים הימיים שמובילים אליה, הוא מצב מסוכן שהיא לא יכולה להרשות לעצמה והיא לא מוכנה להשאיר את ההחלטות על עתיד האזור למדינות אחרות. למרות הרצון הגדול לשליטה, לסין יש בעיה עם כך שאין בבעלותה שום גבול או חוף ים בחוג הארקטי ולכן גם אין לה שום זכויות לשליטה על השטח. כדי לטפל בבעיה סין החלה לנקוט בכמה צעדים מקבילים להשגת שליטה באזור.
כמו שמסבירה הכתבה של Caspian Report, בשנת 1999 סין הוציאה משלחת ראשונה לחקר החוג הארקטי. חמש שנים לאחר מכן סין הקימה תחנת מחקר והגדילה את הפעילות הכלכלית שלה מול איסלנד וגרינלנד. מאז סין רק מגבירה את ההשפעה שלה בעזרת מימון מחקרים יקרים שקשורים בהתחממות הגלובלית. בזכות הפעילות הרחבה סין קרובה להצטרפות באופן רשמי למועצה הארקטית בתור משקיפה. בנוסף, סין בונה שתי ספינות גרעיניות לשיט דרך הקרחונים של האוקיינוס הארקטי והכריזה על שילוב החוג הארקטי בתוכנית ההשקעות האדירה "חגורה אחת דרך אחת" והגדירה את עצמה בתור Near Arctic State – מדינה שכמעט ארקטית.
למרות כל הרצון הטוב, העובדה שלסין אין שטחים בבעלותה בחוג הארקטי מגביל מאוד את כוחה ולכן היא גם החלה לחפש שותפה שיש לה שליטה פיזית בחוג הארקטי. עבור סין, רוסיה היא השותף הכי מתאים לצרכים שלה. רוסיה מחזיקה בקו החוף הארוך ביותר בחוג הארקטי ודרכי הגישה דרך רוסיה יוכלו לקצר את זמן המסע מסין לנמל רוטרדם ב-10 ימים. עבור סין דרכי הגישה דרך רוסיה יאפשרו לה גם גיבוי לדרך הימית המורכבת והצפופה שעוברת מדרום דרך מדינות שעלולות לחסום ולפגוע בדרכי הגישה הסיניות.
למרות שהיתרון עבור סין ברור, פתיחת קו חוף כל כך גדול לספינות סיניות הוא סיכון בטחוני גדול עבור רוסיה ובעבר היא סירבה לשיתוף פעולה עם סין באזור הארקטי. רוסיה גם לא תמיד מאשרת לספינות סיניות לעבור בשטח שלה ואף הצביעה נגד צירוף סין למועצה הארקטית בתור משקיפה ונכנע רק כשקוריאה ויפן קיבלו מקום במועצה.
למרות שפוטין לא סומך על סין ובעבר לא רצה לשתף איתם פעולה, החלשות הרובל בשילוב עם סנקציות בינלאומיות, גרמו לרוסיה לחשוב מחדש על שיתוף הפעולה מול סין. על פניו פוטין מקווה לפתוח לסין דרכי גישה בתמורה להשקעות וטכנולוגיות שיאפשרו לפתח את מאגרי הנפט והגז באזור. סין, לעומת זאת, חוששת שהשקעה בפיתוח החוג הארקטי בצד הרוסי יחזק את רוסיה ויאפשר לה להתחמק מהצד שלה בעסקה. סין רוצה לקבל כוח אמיתי בקביעת ההחלטות בחוג הארקטי והיא רוצה ערבות שרוסיה תעמוד בחלקה בעסקה.
כרגע אנחנו נמצאים רק בשלבים הראשונים של הקרב על משאבי הטבע של החוג הארקטי. ככל שהפוטנציאל הכלכלי של האזור יהפוך להיות מוחשי יותר ככה הקרבות הפוליטיים ואולי אף הצבאיים יהפכו לקשים וחמורים יותר. סין מתכוננת ליום שבו האזור יהיה מפותח וסביר להניח שלא תסמוך רק על רוסיה עבור המדיניות שלה.
***
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
שילוט שילת – פתרונות שילוט מתקדמים – http://www.shilut.net – 089799899
מתקדמים כלכלית – צעירים מדברים על כסף – http://www.homygod.org
התורם Yam Mesicka וקבוצת הטלגרם "שיט טכנולוגי": https://t.me/shiftech
התורם גלעד מוצפי
***
לכתבות נוספות בנושאי סין:
http://bit.ly/2urZ8dk
לכתבה המלאה של Caspian Report:
https://youtu.be/MXpTGZK-BiM
