בחלק הראשון על רפורמת החקלאות של ניו זילנד סיפרתי על כך שבשנות ה-80 הממשלה התמודדה עם משבר כלכלי גדול שחייב אותה לקחת צעד דרסטי וברגע אחד לבטל כמעט את כל הסבסוד לחקלאים. פיקוח המחירים בוטל, הטבות המס נלקחו, סבסוד המים, הקרקע וחומרי ההדברה בוטלו וחקלאי ניו זילנד מצאו את עצמם מתמודדים לבד מול שוק גדול וללא גלגלי העזר של משלמי המיסים. יש לציין שבמקביל לביטול כל ההטבות הממשלה לקחה גם צעדים לפתיחת המשק ליבוא ולייצוב שער המטבע העולמי בזירה הבינלאומי, דבר שאפשר לחקלאים לייבא בקלות מכונות וטכנולוגיות ולהשתפר בזכות ידע ופיתוחים של מדינות אחרות.
תוצאת הרפורמה הובילה למספר תוצאות מרתקות. בין השנים 1984-2004 מספר הכבשים הצטמצם מ-70 ל-40 מיליון כבשים במדינה. למרות זאת שהמספרים הצטמצמו, במקביל החקלאים החלו להתייעל ולגדל ב-25 אחוזים יותר בשר כבש פר כבשה. התוצאה היא שעבור אותה כמות בשר נדרש לשחוט כמות קטנה יותר של כבשים. במקביל, תעשיית הפרות שמיועדות לייצור חלב הכפילה את עצמה מ-2.3 מיליון פרות ל-5.3 מיליון פרות ונוצרה תעשייה חדשה של בשר צבי.
הרפורמה גם גרמה מפעלי עיבוד הבשר לבצע עבודה הרבה יותר איכותית במפעלים קטנים יותר. אם בשנת 1982 כ-82 אחוזים מכל יצוא בשר הכבש היה מבוסס על כבשים שלמות, היום 90 אחוזים מהבשר מיוצא כשהוא פרוס וארוז לחתיכות ומביא ערך גדול יותר ללקוחות מרחבי העולם. בנוסף החקלאים גיוונו את הלקוחות שלהם מסביב לעולם ואירופה כבר לא אחראית על 80 אחוז מכל יבוא הבשר מניו זילנד. הדבר מעניק ביטחון וניהול סיכונים טוב יותר.
צמצום הסבסוד הכריח את חקלאי ניו זילנד לבצע חישובים מחדש ולמצוא גם תעשיות חדשות שבהם לניו זילנד יש יתרון תחרותי בשוק הבינלאומי. בזכות הרפורמה ניו זילנד הגדילה את יצוא הקיווי מ-42 מיליון דולר בשנת 1984 ל-405 מיליון דולר בשנת 2004, את יצוא צמחי הנוי 140 מיליון דולר ל-824 מיליון דולר ואת יצוא היין מ-10 מיליון ל-125 מיליון דולר. המשמעות היא שהחקלאים בניו זילנד העבירו משאבים שהתבזבזו על ייצור כבשים שלא היה להן קונים מלבד הממשלה לתעשיות חזקות שמשרתות לקוחות מסביב לעולם.
למרות החשש הגדול מפגיעה בחקלאים, תרחישי הבלהות לא התממשו. רק 800 חוות מתוך 80 אלף נמכרו ורק אחוז אחד בודד של חקלאים בחר לעזוב את התעשייה לחלוטין. חשוב לומר שבזמן הרפורמה הייתה ביקורת קיצונית ומחאות קשות ואף מספר מקרי התאבדות, דברים שאין לזלזל בהם. עם זאת, התוצאה בשטח מראה שההוצאות התפעוליות של החוות הצטמצמו משמעותית, שהחקלאים החלו לפעול בצורה הרבה יותר יעילה ושמספר התושבים בשטחי הפריפריה החקלאית של ניו זילנד דווקא גדל בעשורים שלאחר הרפורמה.
כחלק מהרפורמה ממשלת ניו זילנד כן נקטה במספר צעדים מצומצמים על מנת להקל על החקלאים. בשנים 1986-1987 הממשלה פרסה מחדש את החובות של חלק מהחקלאים ומחקה בערך 20 אחוזים מכלל חובות החקלאים בפריפריה. הממשלה גם העניקה פיצוי לחקלאים אשר החליטו לעזוב את התעשייה ולמכור את החווה שלהם. הממשלה כן שמרה את הפיצויים בסכומים שמצד אחד הקלו על החקלאים הפורשים אבל לא כאלו שיעודדו את כלל החקלאים לעזוב את התעשייה רק כדי לקבל את הצ'ק הממשלתי.
ברמה הכלכלית ניתן לראות שרפורמת החקלאות של ניו זילנד הצליחה בגדול. למרות שאף פעם לא קל לבצע התאמות, היום ניו זילנד היא יצואנית החלב המרוכז הגדולה בעולם, יצואנית בשר הכבש השנייה בגודלה, יצואנית החמאה הגדולה בעולם, יצואנית גבינות גדולה, יצואנית יין גדולה ויצואנית העץ המחוספס הגדולה בעולם. מדובר במדינה קטנה ומבודדת שחיה מחקלאות ומתחרה מול מדינות עולם שלישי עם כוח אדם הרבה יותר זול. בזכות יעילות ומערכת תמריצים טובה החקלאות של ניו זילנד פורחת יותר מאי פעם ומצליחה לעמוד על הרגליים בזכות עצמה.
בחלק השלישי והאחרון נדבר על ההשפעות של רפורמת החקלאות של ניו זילנד על איכות הסביבה.
***
פוסט זה נכתב בחסות תומכי הפטראון המובילים:
שילוט שילת – פתרונות שילוט מתקדמים – http://www.shilut.net – 089799899
מתקדמים כלכלית – צעירים מדברים על כסף – http://www.homygod.org
התורם Yam Mesicka וקבוצת הטלגרם "שיט טכנולוגי": https://t.me/shiftech
התורם גלעד מוצפי
***
לכתבות נוספות בנושאי חקלאות:
http://bit.ly/30psHLd
למחקר המלא על השפעות רפורמת החקלאות בניו זילנד:
http://bit.ly/2q048Hr
החקלאות בניו זילנד: דוח ה-OECD:
http://bit.ly/37Vwuno
